המציאות החדשה בעזה מחייבת אחריות ושיקול דעת

שתי הרקטות ששוגרו מרצועת עזה ביום שישי האחרון ונחתו בשטחים פתוחים בדרום, יחד עם הרקטה שנחתה בחודש שעבר במועצה האזורית חוף אשקלון, הן חלק מהמציאות החדשה שמדינת ישראל מחויבת להסתגל אליה ולהגיב נגדה, אך בתבונה ובאחריות.

מאז מבצע "צוק איתן" שוגרו לעבר ישראל קרוב ל-10 רקטות, אך בניגוד לעבר, המטרה שמולה ניצבת ישראל כעת, היא לא ארגון חמאס, אלא הארגונים הסלפיים בעזה, המזוהים עם המדינה האסלאמית. חמאס, מצד אחד, מורתע משמעותית ממבצע "צוק איתן" והוא עצמו אינו מעז לשגר רקטות לעבר ישראל. בשל ההרתעה, חמאס פונה לאפיקי טרור חדשים - עמומים יותר - על מנת שבישראל יתקשו לקשר אותו לפעולות הרצחניות ולהגיב נגדו בעוצמה. בין השאר מארגן ומעודד חמאס פיגועים "עממיים" וכאלה המוגדרים על ידי התקשורת כ"מפגעים בודדים" ביהודה ושומרון.

באפיק נוסף, מגיב חמאס בעצימת עין מניסיונות השיגור של אותם "ארגונים סוררים" ברצועת עזה. אף כי חמאס עצמו נמצא בעימות - חלקו אלים ביותר - מול החתירה של אותם ארגונים תחתיו והמאבק על הרחוב העזתי, בחמאס לא יכולים להישאר בשקט נוכח המתקפות המכוונות נגדו מצד אותם ארגונים, לפיהן הוא "שומר על הגבול של היישות הציונית". במצב זה, ייתכן וחמאס מתיר מאחורי הקלעים לשחרר את הרסן לאי-אלו ארגונים, ואלו ממטירים אש על ישראל. כך יוצא שהן חמאס תומך בהתנגדות, והן הארגונים הסוררים מרוויחים את לחמם.

מול מציאות מורכבת ורגישה זו, ניצבת מדינת ישראל, שחייבת וצריכה להגיב כנגד כל ניסיון לפגוע באזרחיה, בשטחה ובריבונותה. עם זאת, עדיין נשאלת השאלה – נגד מי ישראל אמורה לפעול? מצד אחד, ישראל רואה בחמאס אחראי וריבון ברצועת עזה ומטילה עליו את האחריות למעשה. מצד שני, ייתכן וחמאס אכן אינו מצליח לשלוט בארגוני הרצועה וכבר דווח לא אחת, כי הארגון מבצע מעצרים נרחבים נגד פעילי המדינה האסלאמית, בשל חששו מקריאת התיגר של האחרונים.

במצב זה, ישראל מתנדנדת בין הצורך להגיב נגד הריבון והאחראי, אך להסתכן בהסלמה, ובין התכלית להגיב נגד אותם ארגונים סוררים. בעייתיות נוספת היא האפשרות להגיב נגד הארגונים הסוררים, שכן בניגוד לחמאס ולג'יהאד האסלאמי, לא מדובר בארגונים היררכיים ומסודרים, אלא בפעילים זוטרים יחסית, הנעלמים מהרדאר במהירות ואינם נעזרים בתשתית ארגונית נרחבת.

עד כה בחרה ישראל להגיב, בין אם מתוך עקרון מהותי ובין אם מתוך אילוצים מודיעיניים ומבצעיים, נגד מטרות תשתית של חמאס, ובכך העבירה את המסר, לפיו על הארגון לרסן את יתר ארגוני הטרור הפועלים בשטחו. בתקיפתו האחרונה של צה"ל והקשה יחסית בניגוד לשאר, יש כדי לרמוז לחמאס כי ישראל לא תמשיך להבליג לעוד המון זמן וכי סבלנותה לדרישותיו המרומזות של חמאס כי יצליח לבלום את השיגורים, לא תישאר לעד.

עצם העובדה שחמאס נמנע עד כה מתגובה נגד ישראל - למרות שלא הוא זה שפועל נגדה ולמרות שישראל בוחרת בכל זאת לתקוף את יעדיו ותשתיותיו - מעידה כי הארגון מורתע מישראל וכי הוא חושש מהסלמה שתביא לפרוץ מבצע צבאי הרסני נוסף בעזה.

המצב המורכב מחייב ניהול שכלתני, אחראי, קור רוח ושקול, אל מול אי-אלו קריאות מתלהמות להגיב ב"חוסר פרופורציה", מפי טוקבקיסטים ונבחרי ציבור חמומי מח. על ישראל לתמרן בין חמאס והמדינה האסלאמית ולדעת לגבות מחיר יקר והדרגתי מחמאס - הריבון בעזה - אך מבלי למשוך את החבל יותר מדי ובכך למסמס את אסטרטגיית ההרתעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו