"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחדל ללא גאווה

,עודכן

ההתפתלות של מפקד מחוז ירושלים ניצב משה צ׳יקו אדרי, זמן קצר לאחר ארוע הדקירה, היתה מביכה. ההתכסות מאחורי המילים "זהו אירוע חמור שנמצא בחקירה" - לא יכולה לכסות על מחדל מודיעיני כל כך מרגיז. אין מה לבדוק, אדוני המפקד, הפעם, הכתובת לא היתה רשומה רק על הקיר - היא זעקה לשמיים מכל הכיוונים.

כבר שנים שמשטרות בעולם מתמודדות עם חוליגנים במגרשי הכדורגל. גם אצלנו, אוהדים, בעיקר רצידביסטים עם רקע פוטנציאלי לאלימות והפרות סדר, מסומנים מראש, נקראים לתחנות המשטרה ומוזהרים, וחלקם אף נמצאים תחת פיקוח ואינם מורשים להכנס למשחקים. אם במגרשי הכדורגל זה קורה, מדוע זה לא יכול היה לקרות גם הפעם, עם אותו פושע באותו מקום.

חוץ מללכת לספר על כוונותיו באופן אישי לשר לבטחון פנים, לממלא מקום המפכ"ל ולמפקד מחוז ירושלים, הדוקר חשף את כוונותיו החוזרות והנפשעות ברבים. על כן, זהו מחדל חמור שמציב שני סימני שאלה קשים על תפקוד משטרת מחוז ירושלים באירוע: בהיבט המודיעיני מבצעי - איך יכול להיות שכולם ידעו והמשטרה לא? ואם המשטרה ידעה, מדוע לא נערכה? כשבוחנים את סימני השאלה הללו, ניצב על ידם גם סימן קריאה ברור - המשטרה היתה חייבת לדעת.

הדבר הראשון שהיה צריך לעשות בדיון ההערכות הראשון, הוא להעלות את שמו של שליסל, לקרוא לו למשטרה ולמנוע ממנו בכל דרך להתקרב למצעד. אפילו במחיר מעצרו ליום אחד.

השר לבטחון הפנים, גלעד ארדן הורה להקים צוות לבדיקת המחדל. אפשר כבר להניח כי הממצאיים שייחשפו יעידו שגם במקרה הזה נפלו כשלים חמורים מצד שרשרת הפיקוד במחוז ומי שהיו אמורים לדאוג לכך שהצועדים ייחזרו הביתה בשלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה מאז שנת 2008. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.

כדאילהכיר