למנוע ההרס - בזהירות

השמש עמדה בשמיים בלי משב רוח, והחיילים והנערים עמדו זה מול זה גם בלי לנוע. הכרוז מטעם בית אל קרא ממקום מסתור לשוטרים וללוחמי משמר הגבול לא להפריע בבניין ארץ ישראל. בשרב הכבד איש לא נסחף לדיון.

הקבלן שבנה את בית המריבה מאיר דריינוף התמקם בסככה ממול והודיע כי הוא יושב שבעה. על מה? על הבניין. אולי על הבנייה בארץ. ממה יתקיים? דריינוף עשה מספיק לביתו בבניית בתים, ואם לא יניחו לו למכור דירות רחבות בזול לנזקקי בית אל לא יחזור למקצועו. ישבות, יחרים, יהיה פנסיונר מטעם עצמו, אך מן הילדים ביקש לחלק פרחים לשוטרים ולאנשי משמר הגבול ולחיילים.

זה לא בדיוק מה שאירע מאוחר יותר כאשר בגבור הביקורת על משה (בוגי) יעלון מתוך שורות הקואליציה בצבצה גם החרפה בשטח, ומתיישבים יידו אבנים לעבר השוטרים. העימות הגיע לשיאו לקראת הערב כאשר המתנחלים קיבלו רוח גבית בדברי הביקורת חסרי התקדים של נפתלי בנט נגד הממשלה שהוא חבר מרכזי בה.

דריינוף לא עזב את המקום משך ימים. בצעירותו שיחק בבית"ר אבל לא כפי שהיא כיום. אינו אוהב את דימויה הנוכחי. חזר בתשובה כאשר אחד מבניו נותח שש פעמים בליבו. "סייג לחוכמה שתיקה," העירה רעייתו, שניסתה להסותו, אך הוא בשלו. אופטימי נצחי. גם כועס נצחי. לפחות בשלב זה.

לפני כשבוע איכלסו הנערים את המבנה השמם זה כחמש שנים. אתמול היה שם גם מאיר ברטלר, מנהיג מאיר־עיניים מנוער הגבעות. אלוף פיקוד המרכז רוני נומה החזיק שלשום בהחלטת בג"ץ להרוס את המבנה עד מחר, 30 ביולי. הוא ידע כי יעלון נקט קו מאוזן, שלא יהרוס את צמד בתי דריינוף עד לרגע האחרון. "בוגי" היה אפילו פעיל בהשלמת התכנון כדי לשכנע את נשיאת העליון מרים נאור לשנות את ההחלטה בדבר הרס הבתים. אך בסופו של דבר החוק יגבר.

שלשום בערב התכונן נומה לתסריט הקשה מכולם. על קירות בית המריבה כבר נתלו סיסמאות הששות אלי קרב ואוסרות כל פשרה ביהודה ובשומרון. יעלון וגדי איזנקוט ונומה הבינו כי אם יגיע ב־30 ביולי יום הפקודה והצו המשפטי עדיין בתוקף - עדיף שצה"ל יחזיק במבנה, ולא נערי יהודה ושומרון, שהתבצרו בו. הרי גרירתם לעיני כל מצלמות העולם תגרום נזק כבד. לפיכך קיבל נומה היתר מיעלון ומאיזנקוט להחזיק בבניין מבעוד מועד לא כדי להורסו אלא למקרה שיהיה צורך לעשות כן. הרי ישראלים רבים זוכרים מקץ כעשור לא רק את גוש קטיף אלא גם את הטראומה של סוסי הדריסה בעמונה.

איזון כבד מנשוא

רק שהסוגיה סבוכה. איילת שקד כמו יעלון מובילה למנוע את הריסת הבניינים, אבל מהלכת בזהירות בין הטיפות. היא מבינה מה יקרה בחלק ניכר מהחברה הישראלית ובעולם המערבי אם בג"ץ יקרוס, למרות שבחוגה הפוליטי אינה יכולה לתת לכך ביטוי ראוי. אבל נפתלי בנט ואורי אריאל, שלא לדבר על בצלאל סמוטריץ' ואורן חזן, מהלכים בנתיבם כמו פילים בחנות חרסינה. זו בכלל אנומליה, מי שמכביד על בנימין נתניהו ויעלון לקיים את החוק, שכה נחוץ לישראל מבית ומחוץ, הם אך ורק חברי הקואליציה, שרים כח"כים.

הם התסיסו והלהיטו את הרוחות מקרוב וממרחק, ושלחו את הזאטוטים למתוח סידרה של כרזות בד נגד נתניהו בלשון תובענית - "הבטחת! תקיים!" ונגד בית המשפט שעליו נאמר כי "בג"ץ גזעני". כך לאורך הדרך היפהפייה־יבשה מצומת תפוח עד לפאתי ירושלים לרבות בכניסה למפקדת אוגדת איו"ש שהיא מתקן צבאי.

פרשת בתי דריינוף תמצא איכשהו את פתרונה. אך היא הקלה שבכולן. מפני שנושא הבעלות על הקרקע ירד איכשהו מסדר היום ונותרה בעיקר סוגיית התכנון כחוק. פרשיות נוספות יהיו קשות פי כמה, והמתנחלים - בסיוע תומכים משורות הממשלה, שיש להם "חשבון" עם יעלון - אינם מבינים כי הוא כמעט עובד בעבורם תוך שמירת המסגרת שאין בלתה של שלטון החוק, והאיזון כבד מנשוא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו