לזרז את הפקת הגז
פיתולי מתווה הגז מגיעים לישורת האחרונה. מחרתיים צפויה הממשלה לאשר את המתווה שהכין בעבורה פרופ' איתן ששינסקי, ומייד לאחר מכן תועבר כנראה ההכרעה למליאת הכנסת. משה כחלון, חיים כץ ויואב גלנט אינם יכולים להשתתף בהצבעה (כיאות), אבל האופוזיציה תישא באחריות להפסדי מיליארדים אם תקטול את המתווה. בפועל, עדיף למחוק הצעה נכונה בהפסדים ניכרים מאשר להמשיך בסחבת שאין לה קצה אופק.
ראו זה פלא, שוללי מיזם הגז מתנגדים גם לטיעונים הממשיים של מערכת הביטחון וצה"ל במחלוקת על דו"ח הוועדה בראשות יוחנן לוקר. אין פלא. הם תמיד נגד. בוודאי לא ישתכנעו ממכתבם של ארבעה אלופים במילואים כישראל זיו, עמוס ירון, דני יתום ואליעזר (צ'ייני) מרום, אשר ביקשו לזרז את הפקת הגז מטעמים אסטרטגיים אשר יניבו יתרונות לישראל בתחום הכספי ומעבר לו. אבל השוללים הרי לעולם אינם מאמינים לאלופים. עתה העלו טיעון חדש: הממשלה הכניסה שינויים במתווה ששינסקי. זה ראוי לבחינה, בתנאי שהשוללים יאמרו מראש כי אם מתווה ששינסקי יבוצע במלואו הם יסירו את התנגדותם, וזאת הם לא יכריזו. גם העיקר: בהנחה כי ביקורתם נשענת על מסד איתן ראוי לפזר מעליה את העשן הדמגוגי ולהבין כי הפער בין המתווה המוצע לבין מה שהם רוצים אינו כה גדול, שכדאי להפסיד בעבורו תקופה ארוכה של הכנסות ענק לקופת המדינה. שכן הכנת מתווה חדש תגזול זמן רב, ואין ביטחון כי המשקיעים הזרים ימתינו.
זה נכון תמיד. זה בוודאי נכון בתקופה שבה ניצלו גורמים עוינים את מדיניותה השגויה של הממשלה ביהודה ובשומרון וכלפי הפלשתינים כדי להטיל על ישראל מצור כלכלי, סוג של חרם נרחב. שום גורם אחראי לא ייטול על עצמו להפר הסכם ולשבש הסדר ולהבריח משקיע זר, שבפרישתו כמו יאותת לעולם כי אי אפשר לעשות עסקים בישראל.
הנכס האסטרטגי הזה לא יעמוד לישראל לאורך ימים. מדינות אחרות יחפרו לחפש גז לעצמן; יש תנודות במחירו. אמש דיווחה קרן מרציאנו בערוץ 2 כי חברת החשמל - זו שהנהלתה היתה נגועה במגיפה של קבלת שוחד - הקטינה השנה את קניית הגז הכחול־לבן וחזרה מעט אל הפחם. כך עלול לקרות לגז הישראלי בשווקים זרים. הזמן (החולף) קובע, או כפי שהאמריקנים לימדו את העולם Time is Money.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו