ההתפרעות - לא בושה לאומית

ואו ניקח נשימה עמוקה ונירגע. מאז יום חמישי בלילה נראה שכל התייחסות לאירועי משחקה של בית"ר ירושלים בשרלרואה מלווה בתחרות של התלהמות; מי יהיה קיצוני יותר בתגובתו; מי דורש להחמיר יותר; להעניש יותר; כן, בדיוק אותן טענות שיש כלפי חלק מאוהדי בית"ר.

לפני שזה היה אירוע לאומי שם בבלגיה, לפני שזו היתה "בושה לאומית", זה היה משחק כדורגל, של קבוצה ולא של נבחרת, אחד ממאות משחקים שהתקיימו בסופ"ש ברחבי אירופה.

קרו במשחק ההוא דברים חמורים, אך לא חריגים. זריקת פירוטכניקה לדשא וגם חפץ שפוגע בשוער דורשים עונשים, קנס גבוה ואולי משחקים ללא קהל, וזה ככל הנראה מה שיקרה. אבל הדברים האלה מתרחשים כמעט בכל שבוע. אם משהו שם כן היה חריג, זה הדגל של תנועת כך שנתלה ביציע.

שלושה ימים לפני שרלרואה, בפרבר קטן עשרה קילומטר מחוץ לסראייבו שבבוסניה, נפגשו 150 אוהדי פ.ק סראייבו עם 150 אוהדי לך פוזנן הפולנית, יממה לפני משחק מוקדמות ליגת האלופות ביניהן. בדרכן לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי.

זה נגמר עם עשרות פצועים מדקירות, מכות של אלות ובמהומה רבתי. היו עצורים והם ייענשו, כי עבריינים צריכים להיענש. אבל זה כל הסיפור. פשע = עונש. לא מלחמת עולם.

בבית"ר נוצרה מפלצת גזענית ואלימה בשנים האחרונות, אבל היא לא נולדה בחלל ריק. תשאלו את ראש העיר, ניר ברקת, שעמד עם נציגיהם באירוע לרגל ראש השנה לפני כשנתיים. תשאלו את הבעלים, אלי טביב, שהיקצה להם משרד, שעזר להם למכור מוצרים בחנות המועדון במשחקים, וחיבק אותם לפני כל חלק אחר בקהל.

ארגון האוהדים לה פמיליה הוא לא ארגון טרור. מדובר בתוצר קיצוני של אווירה קיימת בציבור - של שפה שהולכת ומידרדרת, של גזענות שעוברת בסלחנות גם כשהדוברים הם אנשי ציבור בדרגים גבוהים.

אתם מוזמנים לפתוח את דפי הפייסבוק של כל אחד מהפוליטיקאים בישראל ולעיין בתגובות, לקרוא מה אנשים כותבים בשמם, כשתמונתם מתנוססת לצידי התגובה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - גזענות ואלימות עוקרים מהשורש, או לא עוקרים בכלל.