יש לנו עם מי לדבר

גלגלי ההיסטוריה מספקים סמלים ועובדות לרוב, המסייעים בהבנת המציאות. מי שצפה בהצהרותיו של מוחמד זריף מעבר למעקה המרפסת בלוזאן, ואחר כך בחתימת ההסכם של מעצמות המערב עם איראן, לא היה יכול שלא לחשוב בעצבות על בית השיר הטרגי: "עולם הולך לאיבוד דרך מרפסת".

עבורנו הישראלים, סיטואציה זו על המרפסת נתמזגה כחזיון עוועים בדמותו של הרצל, שניצב באורח דומה על מרפסת מלון "שלושת המלכים" בבאזל כמי שחזה דווקא את הקמתה של מדינת היהודים.

נאום התגובה של נשיא איראן רוחאני לנאום אובאמה נשא אופי של "תמונת ראי" לנאומו של נשיא ארה"ב: זה מוושינגטון וזה מטהרן, אותו מסדרון מעצמתי, אותה הדרת מנהיגות, זה מול זה נשמע דבר האימפריה האמריקנית השוקעת וכנגדו דבר האימפריה הפרסית המתריסה והעולה שמנגד. אובאמה לואט בסתמיות משהו על ביטחון ישראל, ורוחאני שמח לאיד על תבוסת "מזימות הציונים" שהסיתו והדיחו נגד ההסכם עם איראן.

על "הישגיו" של צ'מברליין שילמה האנושות ביוקר. ההסכם שנערך אמש בין מעצמות המערב לאיראנים דומה בעליבותו. הוא דוחה את הקץ, אך אינו מבטל את המזימה. בלהט החגיגה לא נמצא מי שיתבע, ולו כמס שפתיים, את ביטול תוכניתם של האיראנים להשמידנו. עבור הנשיא אובאמה ושותפיו, הרגישים לביטויי "גזענות" אצלנו, לא עוררה מחויבותם של מנהיגי איראן למחוק את ישראל מהמפה התניה אולטימטיבית לביטול ההסכם. האמריקנים בחרו בטרוריסטים האיראנים כמשכיני הסדר האזורי, והערבים הסונים המפולגים מלאי דאגה. רבים מצביעים על נתניהו כמי שמדבר באומץ גם בשמם. סבך המילים שבהסכם מגלה שאיראן עושה שוב שימוש ב"תקיה", הרישיון הדתי לרמות את האויב.

האימפריה האיראנית הובסה בשנת 638 באורח משפיל בידי הערבים בקאדסיה. ההסכם של אמש מספק לאיראנים עוצמה אימפריאלית אפוקליפטית מחודשת. בתעלת הקרב המשותפת - יש לישראל על מה לדבר עם הערבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו