אמש חלף לילה מתוח במשכנם של מאות מיליונים, שהפכו לקורבנות־בכוח להסכם שייחתם היום בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן. לצון חמדה לה ההיסטוריה, שהסכם הכניעה יצא לדרך דווקא ביום השנה לכיבוש הבסטיליה בפאריס.
בישראל הוא הופך לחלק מרכזי וטעון במחלוקת הפוליטית. יאיר לפיד קרא אמש לבנימין נתניהו להתפטר מתפקידו, לאחר שלא עלה בידו למנוע מברק אובאמה מלהביא את ההסכם הרע עם משטר האייתוללות אל קו הגמר. אבל מדובר בתביעה פשטנית, ובנושא אשר יעמיד את כל הפוליטיקאים בפני סתירה פנימית מהותית בין הטענה כבדת המשקל כלפי ארה"ב לבין רצונם לגזור לעצמם קופון מפלגתי.
נתניהו ואהוד ברק, ולאחר מכן משה (בוגי) יעלון שהחליפו, ניהלו בתחילה מערכה מדינית מזהירה והיו גורם מרכזי להטלת הסנקציות על איראן, ששחקו את יוהרתה ואילצו אותה לנהל משא ומתן להחדלת תוכניתה לפתח נשק גרעיני. אך לאחר מכן שגה נתניהו באורח מהותי, כאשר נכנס למאבק אישי באובאמה וגרם נזק ניכר, שטרם התאחה, למערכת היחסים בין ארה"ב לבין ישראל. ספק אם אפשר לתקנו לפני כניסת נשיא חדש לבית הלבן בינואר 2017.
רק שהאמת היא כי גם אם ישראל היתה נוקטת מדיניות אחרת כלפי אובאמה - וזה היה אכן לטובתה בכל מובן - את ההסכם הרע הזה אי אפשר לעצור, לבלום. בחולשתה ובקוצר ראותה רצתה אמריקה את ההסכם המחורר עם איראן כמעט בכל מחיר, כמעט בכל תנאי, ומימדי נסיגתה מתביעותיה־תנאיה־היא לא הושפעו מעמדת ראש הממשלה בירושלים. אפשר לבקר את נתניהו על מערכת היחסים הרעועה עם ארה"ב, אבל לא על תוכנו המאכזב של ההסכם.
מאבק זה לא תם עדיין. סנאטורים רבים - ובהם גם דמוקרטים - ערים למשמעות החמורה של ההסכם שעושה נשיאם עם המשטר הנורא ביותר המתקיים בשעה זו על מפת העולם. הדמוקרטיה האמריקנית פתוחה לדיון ולשכנוע, ולישראל יש מה לומר על גבעת הקפיטול, אם כי אני מתקשה להאמין כי יימצא הרוב הנחוץ לדחות את ההסכם.
עדיין לא מאוחר לתקן מעט מן הנזק תוך כדי הצגת עמדה ביקורתית, אבל בנוסח מתון וידידותי אשר יפתח כמה מן החרכים שנאטמו בשנתיים האחרונות ביחסי הבית הלבן וירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו