תפסיקו לתייג אותנו! | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תפסיקו לתייג אותנו!

, עודכן
0

הדיווחים על סיפור היעלמותו של אברהם מנגיסטו מאשקלון ממשיכים ללוות אותנו גם השבוע. מרגע הסרת צו איסור פרסום - כלי התקשורת, הפרשנים וטובי הפובליציסטים דנים בסיפור על שלל היבטיו. המוטיב החוזר על עצמו הוא איך לא, קשור כמובןלמוצאו של מנגיסטו.

בני העדה האתיופית עלו לכותרות בשבועות האחרונים בעקבות יציאתם למחאה החברתית. הסמיכות של המחאה לפרסום המקרה הטרגי של מנגיסטו בן העדה, יצרה כר פורה עבור אנשי תקשורת לנתב את השיח ולדון בקשר שבין מוצאו, קשיי משפחתו, פערי השפה, תחושות קיפוח וחשיפה של הקלטות (אומללות) של גורמים ממסדיים לעבר המשפחה הפגועה.

אבל זה לא העניין המרכזי; לא צבע עורו, מועד עלייתו לארץ ולא השפה שהוא דובר. הדיון המהותי שצריך לקיים עוסק במקרה היעלמותו והנסיבות שהביאו לכך, ללא שיוך של הקושי שחווים בני הקהילה כולה. הייתה לנו הזדמנות ליצור שיח ענייני שעוסק בנסיבות האירוע גרידא. אך במקום זאת, מאז היוודע הסיפור נכשלנו שוב באופי השיח הציבורי.

הייתה לנו הזדמנות פז ליצור שיח ענייני, אך במקום זאת אנו ממשיכים לחרוץ דין של קהילה שלמה ומחזקים את הסטריאוטיפיזציה. הצילומים בשכונות המוזנחות, ההבלטה של פערי הדורות והעיסוק הבלתי נדלה ב'קהילה' מעצימים שוב הפעם את הפערים ופוגעים במאמצים של צעירי הקהילה להתנער מהשבלונה והתיוג הקהילתי.

המקרה של מנגיסטו אינו טריגר להצפת סיפורים על קליטתם העגומה של הקהילה בארץ, זה לא הזמן.

נכון, אי-אפשר להתעלם מכך לחלוטין או להעלים פרטים על מוצאו. למעשה, מחובתם המקצועית של כלי התקשורת להציג קולותיהם של חבריו, משפחתו ושכניו. אך יש לזכור כי היחס השווה שאליו שואפים צעירי העדה, שרק לאחרונה פקדו את כיכרות תל אביב, מדבר גם על שוויון במקרים של משבר מסוג זה. דווקא משיח הוגן על משבר בסדר גודל כזה אנחנו יכולים ליצור חברה בריאה וטובה יותר.

אז מה ניתן לעשות כדי לתקן את המצב? ראשית, כבר בתחילתו מן הראוי היה לגשת למקרה בלשון נכונה ובשפה מתאימה. שנית, מן הראוי להציג עובדות יבשות והימנעות מפרטים צהובים ויצירת אייטמים שמבליטים את נקודות התורפה של האתיופים. שלישית וחשוב מכל, יש להטמיע את הגישה החברתית בקרב אושיות תקשורת. ברגע שהאוחזים במיקרופון ובמקלדת יאמרו ויכתבו את המילים הנכונות, השאר כבר יצטרפו אליהם באופן טבעי. השינוי כמובן, צריך להיעשות שעה אחת קודם, היום זה מנגיסטו, מחר זה יכול להיות כל אחד משכננו הקרובים.

הכותב הוא מדריך בכפר הנוער הודיות שבגליל התחתוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר