אפליה עדתית? הבל הגובל בהסתה

שני אזרחים ישראלים חצו על דעת עצמם וביוזמתם את גדר המערכת והלכו לעזה. הם לא יצאו בשליחות צבאית או ציבורית. עשו כן מתוך דחף פנימי, איש־איש והבעיות האישיות אשר גרמו לו לנהוג כך.

זה עצוב. זה מכביד. אך אתמול - 10 חודשים לאחר מעשה - החלה התקשורת, הסובלת משעמום בעונת המלפפונים, לעסוק בנושא כאילו מדובר בחטיפת שני בנים לוחמים או סוכני מוסד ושב"כ נועזים. לא ולא.

מייד ניכרו סממני המאבק הבלתי לגיטימי להטיל את האשמה על צה"ל.

החמורה בהאשמות היתה כאילו לשלטונות ישראל לא היה עניין למנוע את חציית הגבול לרצועת עזה מפני שהאזרח הוא בן העדה האתיופית, ואשר על כן אין הממשלה מתאמצת דייה להחזירו. הא ראיה, שאפילו אביגדור ליברמן לא ידע על האירוע.

אלה דברי הבל הגובלים בהסתה. גלעד שליט נחטף בעת מילוי תפקידו הצבאי והוחזק בבדידות בשבי, ולא היה ממוצא אתיופי ולא הגיע ללב עזה מרצונו. גם אלחנן טננבאום - מי שנחטף נגד רצונו אבל יצא לממש עבירה חמורה - הוחזק בידי החיזבאללה זמן רב. יותר משהכעיס מעצרו הרגיז אורח שחרורו אחרי שעיתונאי אחד פירסם בדותה כי נעקרו שיניו.

הייתי ונותרתי בדעה כי תמורת שליט שילמה ישראל מחיר יקר מדי. בוודאי שזה נכון לגבי טננבאום, שאריאל שרון היה כה להוט לשחררו עד כי הפרקליטות לא מילאה את תפקידה ולא העמידה אותו לדין עם שחרורו חרף הנזק שגרם.

כל מקרה לגופו, אבל ראוי לערוך השוואות. מדובר בשני ישראלים שפעלו על דעתם, ויש אולי מקום לשאול את המשפחות אם לא היה צורך לפקוח עין על תנועותיהם. אין ספק כי "ישראל ערבים זה לזה" ובנימין נתניהו הבטיח לפעול להשיבם הביתה.

אך לא עוד. לא טיעוני הסרק כאילו הם מופלים בהשוואה לשבויים אחרים בגלל מוצאם העדתי; ולא לחץ לחזור על השחרור ההמוני של מחבלים מסוכנים מבתי הכלא הישראלים; ולא היסטריה בכיכרות. ישראל תפעל ככל יכולתה הסבירה, ותו לא.

ברק אובאמה התייחס לסוגיה של אמריקנים שנשבו בידי זדים. ממשלו, הסביר, ישקיע הרבה כפי הבנתו, ואם המשפחות מבקשות להוסיף פדיון שבויים זה עניינן ועל חשבונן. נוסחה מעניינת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו