זה לא אני, זה אתה

1 ברמה הרגשית, הלב יוצא אל בריאן רנדל על כך שמכבי ת"א החליטה להיפרד ממנו. אם המשפט התל־אביבי האולטימטיבי של רווקי העיר, שהפך לקעקוע של בדידות הוא "זה לא את, זה אני", נראה שמכבי הודיעה לרנדל ש"זה לא אני - זה אתה". רנדל יצר סימפתיה חוצת מגזרים בעיקר משום שהתנהלותו ואופיו ייצגו את המכביסט החדש, זה שמכיל הפסדים בזמן שמלטפים אותו על ראשו ואומרים לו לא נורא, הים מלא אליפויות, אורי אלון מחלק מענקי אליפות. אבל המכביזם מתעב חולשה, אנושיות ובעיקר מתעב את המכביסט החדש. ומכיוון שבימים אלה, כשריח השמפניות נישא באכזריות מההר אל החוף, שחקן שמייצג את האנטיתזה למכביזם הוא הדבר הכי גרוע שניתן לומר על שחקן שלובש צהוב. כאן הסתיימו שידוריו של רנדל, המונית מחכה לו מחוץ ליד אליהו. כמובן שעניין המיסוי שיחק תפקיד קריטי בעלות מול תועלת, אבל המסר של החיתוך הזה ברור: אם אתה רוצה להיות נחמד ומועיל לקהילה, אתה מוזמן להיות מדריך בצופים, פה צריך לקנות במכולת ולזכות בתארים, ועדיף שבדרך לזכייה יישארו סימנים של סוליות נעליים על פרצופי יריבותיך, הרי אנחנו מכבי - תזכיר לנו מי אתה?

2 הסגל של מכבי אינו סופי ולכן קשה להסיק מסקנות חותכות, אבל נדמה שהכיוון שגודס, או מי שזה לא יהיה שבונה שם את הקבוצה, הולך עליו, מייצר שיווי משקל של גארדים עם אוריינטציית פיק אנד רול מובהקת (אוחיון, רוצ'סטי, מקל), עם פורוורדים מאסיביים, חיות ריבאונד, עם סיומת טובה בצבע ונטולי משחק גב לסל (ושסופו ייזהר שהדלת לא תפגע לו בישבן בדרך החוצה). סמית' והגארדים הנוספים שיוחתמו אמורים לעזור בקליעה ובריווח ההתקפה. לכן, מבחינה מקצועית, למרות שנראה שמדובר בהחלטה קשה לאור הפרמטרים שרנדל סיפק, מדובר בהחלטה קונספטואלית - הגנת היחיד שלו על מספר עמדות, מחסור האגו במעורבות ההתקפית (הפרחים לג'רמי פארגו), המימד האתלטי בשני צידי המגרש והיכולת לשחק איתו סמול בול הפכו אותו לאול אראונד אטרקטיבי, אבל המחסור בקליעה יציבה מהעמדה שלו הפכה את העזרה על פארגו, סמית' וסופו להרבה יותר קלה. תחזרו לפוזשן האחרון במשחק השלישי מול פנרבחצ'ה ותקבלו את התשובה. וככל שהכדורסל מתקדם, שחקנים נטולי קליעה יציבה או קליעה בכלל יגלו שהם דינוזאורים שלא נותר להם מה לאכול (והפרחים לסטף קרי). אז רנדל הוכיח שהוא פאזל חשוב בכל קבוצה שהיה בה, אבל בפאזל שנבנה לעונה הבאה של מכבי, מבנה היכולות שלו פשוט לא מתאים.