ההסדר הטוב ביותר שאפשר להפיק בתנאים שכבר נוצרו

בתוך עמי אנוכי יושב, ונכון כי המחיר שנקבע לגז גבוה; ונכון שבפועל יתקיים מונופול לשנים גם אם מכנים אותו תחרות; ובעיקר נכון שהעתיד - מי ישורנו? הרי הניסיון מלמד כי אנשי העסקים מיטיבים לתמרן, ולא תמיד מכבדים הסכמים, אם כי במקרה הנוכחי מעורבת במיזם הגז חברה אמריקנית, שבארצה תכסיסים כאלה אינם מתקבלים בעין יפה; ונכון שכל אזרח זוכר כי המרוויח הגדול הוא יצחק תשובה, שעשה את "התספורת" הנודעת ולא החזיר 2 מיליארד שקלים לרוכשי איגרות החוב שלו - אף שצבר הון תועפות בעסקים אחרים; ונכון שלא תמיד הממשלות עומדות על שלהן בהגנת האינטרסים של האזרח; ונכון שהממשלה שגתה כאשר עקפה את הממונה על ההגבלים פרופ' דיויד גילה במקום לערער כדין על החלטתו בבית המשפט.

ובכל זאת, המתווה שעליו נאבקו בנימין נתניהו וד"ר יובל שטייניץ הוא הרע במיעוטו, או כפי שאמר לי פרופ' איתן ששינסקי, זהו ההסדר הטוב שאפשר להפיק בתנאים שכבר נוצרו. הסכום ליחידת חום גבוה/נמוך יחסית (תלוי למול מה נערכת ההשוואה), אבל גם לזמן החולף בבטלה משתקת יש מחיר. אין ביטחון שלטווח רחוק העולם יצטרך לגז שבמעמקי האדמה; וגם ייתכן שמצרים תתעשת מהר מהמצופה ותחזור לייצר גז, ולא תזדקק עוד לתוצרת כחול־לבן.

אפשר שאין במתווה הגז פיקוח ראוי על המחיר, אבל 60 סנט מכל דולר יועברו לקופת הממשלה; ואפשר שתשובה ונובל אנרג'י מרוויחים יותר מדי, אבל גם האזרח הישראלי יוצא נשכר, יותר נשכר מאשר במצב המחדלי. מי שתובע להוריד את חלקם של היזמים ברווח - והם השקיעו במציאת הגז, לא הממשלה - צריך לשאול כמה תשלם ישראל על השהיית השאיבה אם תשובה ונובל אנרג'י יגררו את הממשלה לבתי המשפט.

בעיקר שבפועל יש סיכוי לפיקוח על המחיר. שכן אם יימכר בחו"ל במחיר הנמוך מ־5.4 דולר ליחידת חום - גם המשק בארץ (בעיקר חברת החשמל) ישלם פחות.

עתה התפרץ לזירה מבקר המדינה יוסי שפירא, שביקש מהממשלה להמתין לדו"ח שלו. במהלך כהונתו חלה ירידה במעמד המבקר, אבל בעיקרון צעדו ראוי. חשוב לדעת - מי קנה ומי מכר? ומי קיבל זיכיון לשווק ומי העניק היתר לקבל? והאם כסף רע זרם בצינור הגז, ואם כן - כמה? עם זאת, אסור שיעכב את המהלך המעשי. כל דו"ח ביקורת שיחשוף שחיתות יבורך, אך לא בתנאי המותרות של עיכוב המיזם אלא במקביל לו.

במבחן של בעד או נגד - ידי מורמת בעד. לא בנוקאאוט, בנקודות.