ביולי אשתקד ראיין קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל את עו"ד דב ויסגלס, שהיה אחד הפעילים בגיבושה ובעיצובה של תוכנית ההתנתקות. "הערכנו שלרשות הפלשתינית לא יהיה קושי לקיים את שלטונה בעזה למרות התנגדות חמאס שנאמד אז במאות, אולי באלפים", אמר ויסגלס, והוסיף: "לא טעינו, פשוט המציאות המזרח־תיכונית..."
בעוד כחודש נציין עשר שנים למה שמכונה בפי חלק מהעם "ההתנתקות", ואילו חלקו השני קורא לו "הגירוש". שני המושגים הללו מדגישים בצורה הטובה ביותר את חשיבות הטרמינולוגיה ואת הכוח שיש לתקשורת, בזמנים שבהם מתבצעים מהלכים גורליים.
היום, לנוכח המצב הביטחוני בדרום ודעת הקהל הישראלית, נשמעת כמעט מופרכת העובדה שרובו המוחלט של הציבור תמך במהלך ההתנתקות וגיבה את ראשי המדינה בעת ביצועו. התגייסותה הכמעט מוחלטת של התקשורת הישראלית לטובת המהלך, העבודה המכוונת והמתוכננת שנועדה להכשיר את הלבבות ולבסס לגיטימציה לעקירת יהודים מחבל ארץ שלם - הן שאיפשרו את ביצועו של המהלך.
אזהרות התקשורת לא היו מפני הטרור שייצא מהרצועה ברגע שניסוג, אלא מפני גלישה להתנגדות אלימה, שתגבה מחיר דמים ותיצור מלחמת אחים ופירוד לשני עמים. למותר לציין כי דבר מזה לא קרה בפועל, וכי מה שממנו היתה צריכה התקשורת להזהיר התפוצץ עלינו מהר מהמצופה.
לשוק התקשורת בישראל נוספו מאז קולות נוספים, ובערוצים המובילים אפשר לפגוש היום חובשי כיפה רבים מבעבר, כמו גם אנשי תקשורת בעלי השקפה פוליטית שונה מזו שהיתה שלטת. ועדיין, ההגמוניה המחשבתית הפוליטית של הקובעים את סדר היום התקשורתי נצבעת ברובה בצבע אחד. מערכת הבחירות האחרונה והתגייסותם של כלי תקשורת שלמים למען מועמד אחד, או נגד מועמד אחר, הוכיחו זאת. קולם של מגזרים נוספים כגון החרדים, העולים החדשים, בני הפריפריה ואחרים - עדיין מקופח וכמעט לא נשמע בתקשורת.
לפני כחמש שנים הוקמה תחנת הרדיו גלי ישראל כדי לתת ביטוי להלך רוח שונה, לסדר יום אחר. עד כה הוגשו כבר שלושה בג"צים שמטרתם להשתיק את התחנה כדי לפגוע בסיכוייה. אנחנו עדיין קול קטן במרחב תקשורתי בעל אג'נדה אחרת לגמרי.
כלי התקשורת שהובילו את דעת הקהל לקראת ההתנתקות, מספרים לנו היום שכל העולם נגדנו ושאנו חייבים ליישר קו עם דרישות הפלשתינים. אלו שאיתרגו את ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל, מספרים לנו כי נאבד את יחסינו עם ארה"ב אם לא נתחייב בתוך שנתיים להקמת מדינה פלשתינית.
גם כאשר נתב"ג הושבת בעקבות ירי טילים בצוק איתן, איש לא דרש דין וחשבון מאנשי התקשורת, שכתבו ב־2005 כמה טובה תהיה ההתנתקות לביטחוננו. ברור להם שאיש לא ידרוש מהם דו"ח ב־2025, כאשר המהלכים שאליהם הם מטיפים היום יניבו אותה תוצאה. כשהתקשורת מדברת בקול אחד, הדמוקרטיה בסכנה. ריבוי הדעות בתקשורת חשוב לקבלת החלטות נכונות, של העם ושל הדרג הפוליטי. העם חכם ממה שנהוג לחשוב, הוא רק צריך את כל הנתונים לפניו בטרם יקבל החלטה.
הכותב הוא מנכ"ל רדיו גלי ישראלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו