בדרך לעוד התקפלות - והסכם

לו נשאלתי לפני כשבועיים בנוגע להיתכנות הסכם עם איראן, הייתי משיב בפשטות: כן. האמריקנים רוצים, מאוד, מאוד רוצים, את ההסכם - יותר ממה שהאיראנים צריכים אותו, והאיראנים צריכים אותו נואשות. ארה"ב רחוקה מהנוסחה שטבע מזכיר המדינה: "טוב בלי הסכם - מאשר הסכם גרוע". דעתם היום היא ש"טוב הסכם שניתן להשיגו - מלהיות בלי הסכם". לכן הם מוכנים להתגמש כמעט ככל שיידרש על ידי האיראנים, שמצידם איתרו זאת ואינם חוששים מלהעלות את המחיר, קרי לא לוותר ואולי אף לחזור מהסכמות שנדמה היה לאמריקנים כי הושגו בעבר.

אבל ארה"ב היא דמוקרטיה והקונגרס כפה עצמו על התהליך, וההסכם יובא לעיונו, גם אם לא לאישורו. בדיון הציבורי מתאפשר לאנשי מקצוע להביע את דעתם ואחת התרומות החשובות לדיון זה היא מכתב שהובל על ידי "מכון וושינגטון" שעליו חתומים מומחים משתי המפלגות, ובכללם אנשי אקדמיה ואנשי מעשה העוקבים אחרי המו"מ, או שעסקו בנושא תחת האדמיניסטרציה הנוכחית, ולכן הם מבינים גדולים הן בתחום הגרעין האיראני והן בניסיון האמריקני שנצבר בעקבות הכישלון לבלימת הגרעין בצפון קוריאה. הם קבעו כמה דרישות שאם ההסכם לא יעמוד בהן הרי אי אפשר יהיה להגדירו כטוב אפילו לפי המדדים של הבית הלבן, רמז דק כי מדובר ברמת דרישות נמוכה מלכתחילה.

בין השאר הם מסבירים כי צריך לחייב את האיראנים לאפשר בדיקות של אתרים צבאיים וכי הסנקציות יוסרו בהדרגה, בקצב שיקבע על פי הביצוע האיראני של ההסכם, כש"השופטים" יהיו אנשי ארגון הפיקוח הגרעיני בווינה וכי לאו"ם לא יהיה שום תפקיד בתהליך החזרת הסנקציות, אם יהיה צורך. האיראנים מצידם מנסים לדחוף לעוד הקלות בהסכם, והודיעו שלא יאפשרו פיקוח על אתרים צבאיים. הם גם דורשים הסרת חלק ניכר מהסנקציות באופן כמעט אוטומטי.

האם האיראנים יעמדו על שלהם בימים האחרונים למו"מ? איני יודע. ייתכן שהם העלו דרישות כדי שיהיה להם ממה לסגת, כי ההישגים שלהם עד כה חורגים ממה שחלמו, ועכשיו "יוותרו" על הדרישות העודפות ויאפשרו לממשל להציג בקונגרס ניצחון במקום שאין כזה. לעומת זאת, אם יתעקשו יכול להיות שהם יעשו את הטעות הקלאסית שעושות דיקטטורות מול דמוקרטיות. אלו האחרונות (ודאי ארה"ב היום) כמהות לשלווה ושלום, מהססות לצאת למלחמות ורואות בהן מוצא אחרון בלבד. אבל אם דוחקים אותן לפינה, אם הן חשות כי מיצו את כל שנכון וראוי היה למצות, ובכל זאת בן השיח הדיקטטורי אינו מוותר ומעמיד אותן במצב קשה - הן מגיבות בתקיפות שלעיתים מפתיעה את בן שיחן.

איני יודע מה הקו האדום של ארה"ב. יש האומרים שאין קו כזה ובסוף האמריקנים יתקפלו כי איבדו את חוט השידרה שלהם. אני מקווה שהם טועים. אני מקווה שכשיסתבר לאמריקנים כי ההסכם אינו עונה אפילו על הסטנדרט המאוד מינימלי, שצייר המכון הוושינגטוני במכתבו, הם יתעשתו. תעמוד אז בפניהם השאלה מה לעשות - ואין לכך תשובה פשוטה. אם ירצו להמשיך בסנקציות - יהיו חייבים לשכנע את האירופאים, הסינים והרוסים, ואלה לא ישושו לכך. אם ירצו להשתמש בכוח הצבאי - ויש להם את היכולת - יהיה זה בניגוד לגישתו העקרונית ולאינסטינקט של הממשל. האמריקנים חוששים מברירה קשה זאת.

לכן, להערכתי יעשו האמריקנים הכל כדי להגיע להסכם, והאיראנים "יצליחו" להכשיל אותו רק אם יהיו בוטים בדרישותיהם ויביאו לכך שאפילו אוהדי הגישה הגמישה כלפיהם לא יוכלו להצדיק את המסמך לכשייחתם. נכון שהאיראנים צריכים להיות שוטים מושלמים לעשות זאת, אבל אפשר שהפגנת חולשה אמריקנית תפתה אותם למעשה שטות שכזה. לכן איני יודע מה יהיה, אך אם צריך הייתי להמר, הייתי מהמר על כך שארה"ב תמצא את "הדרכים הנאותות" להיכנע לדרישות איראן, ויהיה הסכם.