ליוון נגמר הכסף (של אחרים)

"הבעיה עם הסוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמר לך כספם של האחרים", אמרה פעם מרגרט ת'אצר. ואין משפט עצוב ומדויק מזה כדי לתאר את הסיפור היווני.

ההסתבכות של יוון מתחילה כנראה עם האולימפיאדה הראוותנית שערכה בשנת 2000. לקראתה לקחה אתונה הלוואות ויצאה בפרויקטים מגלומניים שעלו הון תועפות. הכסף נגמר וממשלת יוון חיפשה עוד ועוד מקורות. ואז הגיע המשבר הגדול ב־2009, כחלק מהמשבר הגלובלי, ויוון, עם הר החובות וההבטחות הסוציאליות "הצודקות" הפכה למוקד המשבר האירופי. השותפות באיחוד האירופי הזרימו מאות מיליארדי יורו לכלכלתה הקורסת. הם ניפחו את המדינה בחובות חדשים. היוונים היו אמורים לשלם בקיצוץ התנאים המופלגים: צמצומים, צנע, צעדי התייעלות. הם עשו צעדים, אבל לא מספקים. הם כאבו, הם כעסו, אבל בסוף גם כספי הסיוע נגמרו.

ועכשיו הם לא רוצים לשלם גם אותם. לא מתחשק לממשלה הנבחרת לקצץ בפנסיות כי זה לא צודק. אז, כמו שאמר גברי בנאי במערכון של הגשש החיוור: "אנחנו גם רוצים לקבוע מי יהיה השחקנים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה התוצאה ומי יהיה מזג האוויר. אם לא, נשרוף את המועדון".

הדור החדש של הפוליטיקאים ממפלגת סיריזה, בראשותו של אלכסיס ציפראס, מציגים סוציאליזם רדיקלי שרק החמיר את מצב היוונים.

מה צפוי לאיחוד האירופי, לכלכלות האירופיות ולעולם כתוצאה מעזיבה יוונית את הגוש? זהו התרחיש הסביר ביותר וכל הבנקים המרכזיים יושבים על תוכניות מגירה מפורטות. ואף על פי שהעזיבה צפויה, יהיו לה השלכות כלכליות כבדות, שכן יוון חייבת מאות מיליארדים ביורו לנושים שלה. מדינות שונות באירופה ובראשן גרמניה, מסובכות בחובות כבדים ליוון - גם דרך הממשלה וגם דרך הסקטור הבנקאי הפרטי.

לכן, אף על פי שכולם יודעים ומתכוננים לתרחיש הזה, זה לא אומר שזה הולך להיות "נעים". ובפרפראזה על הפתגם המפורסם: אתה יודע איך אתה נכנס למלחמה כלכלית, אבל אתה לא יודע איך תצא ממנה.

ליוון עצמה יש מעט מאוד אלטרנטיבות מוצלחות בדרך החוצה מגוש היורו. היא תנסה לשמוט חובות ולהגיע למגה־תספורת אחרי העזיבה. היא תחזור לדרכמה או תעבור למטבע לאומי חדש.

יש ליוון שתי נקודות תקווה באופק: הקיץ, שהוא עונה משופעת במזומנים שמגיעים באמצעות תיירים מצפון אירופה, ומהלכים אנטי־מערביים, למשל ברית שניסה ציפראס לכרות עם רוסיה. ייתכנו מהלכים דומים עם מדינות או נסיכויות ערביות עתירות מזומנים.

בסופו של דבר, הדבר ששומר עלינו לפי שעה מהתסריט היווני הוא האחריות של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים בקיצוץ החוב ביחס לתוצר. אבל אשרי אדם שמפחד תמיד מתאוות הבזבוזים של כספם של אחרים. שכן, בסוף הכסף הזה נגמר.