להיזהר מלהיגרר לזירה

המתרחש בחזית סוריה עם הדרוזים הוא תעתיק מזערי של הבלבול הפוקד את חזיתות הלחימה במזרח התיכון. כמעט כל גורם הממלא תפקיד בקרבות במשולש לוב־עיראק־תימן מוצא עצמו אויב ובעל־ברית גם יחד לכל אחד מן האחרים.

זו תמונת אובך, שאפשר גם להציגה כאחד נגד כולם, וכולם נגד אחד, עם שיתופי פעולה אד־הוק סותרים וחלקיים במקומות שונים.

מעצמות־על ומדינות מרכזיות במזרח התיכון מוצאות עצמן בכפל תפקידים. הכל לפי המצב בזירה והגיאוגרפיה. זה חל גם על ישראל, שהשכילה להימנע עד כה מכל מעורבות במה שיתואר בעתיד כ"מלחמות האביב הערבי".

הרי הדרוזים ממג'דל שמס, שביצעו שלשום את מעשה הלינץ' הנורא בפצועים, נחשבים עוינים לישראל יותר מכל אחיהם משני צידי גבעת הדמעות המפרידה בין רמת הגולן לבין סוריה. מדובר במי שנתפסים כשונאי צה"ל, שלפתע מביעים אכזבה מדוע אינו מתערב למען אחיהם. עולם הפוך.

מדוע ישראל מסייעת לפצועים הלוחמים באסד? בין השאר מפני שייתכן כי היא התנתה זאת בכך שארגונם ג'בהת א־נוסרה לא יפגע בדרוזים שבכפר ח'דר, למרות שהם לוחמים בשורותיו של אסד נגדם.

יוצא כי ייתכן שישראל מושיטה עזרה רפואית לאויבי אסד כדי שלא יפגעו בלחימתם בדרוזים, אבל אחיהם במג'דל שמס - וכמה מהם גם בתחומי ישראל - כועסים על כך. ממש חידון בלתי פתור. לדברי דרוזים המשתפים פעולה עם ישראל ומבינים היטב את הדילמה שלה, הם יודעים מי הגורמים שיזמו את הלינץ' הנורא. הם נוקבים בשמם וטוענים שהם הסוכנים העיקריים של אסד באזור.

הדבר אירע דווקא כאשר הסתמנה רגיעה יחסית (וקצרה מן הסתם) הן בהר הדרוזים, שם הדריכות גבוהה, והן בח'דר, ובקרב גורמים אחראים כמו הקצין הבכיר במילואים עימאד פארס וראש המועצה הציונית עטא פרחאת נשמעים קולות מודאגים הקוראים להחזיר את השקט על כנו.

67 שנים בישראל, ועוד 47 במחיצתה ברמת הגולן, החדירו למילון שבפי כולם את המונחים "שלטון החוק" ו"אין לקחת את החוק בידיים".

זה עשוי להועיל. אבל התמונה הכללית מרמזת כי אם לא יימצא פתרון כולל בסוריה, עלולה גרירתה של ישראל לזירה להיהפך לבלתי נמנעת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו