פסטיבל הי־ם האדום

"הגרוע מכל כבר קרה לא פעם, ותמיד נצפה לו שיחזור", אמר י' המודאג. "אל תשכח שחטפנו העונה 27:0 מנהריה, בבית, ברבע אחד", הזכיר ב'. "למישהו יש אש? אני חייב לשרוף את כל הזמן שנותר עד יום חמישי בערב", התחנן ע'.

יום לא קל עבר על אוהדי הפועל ירושלים, דווקא אחרי הניצחון הגדול באילת. הם חוזרים ומציינים שהם היו כבר בסרט הזה, וגם בסרט ההמשך, ואחר כך השלימו טרילוגיה, וחוששים להיכוות שוב. איש לא ישכנע אותם שהפעם זה עומד להיגמר אחרת.

אפילו ההיסטוריה, זו שכה שנואה על חובבי הכדורסל מעיר הבירה, מאשרת את מה שכולם (חוץ מהם) כבר מבינים: באמת ש"זאת העונה של ירושלים, זאת העונה של האדומים", כמילות שיר האליפות, שחיבר אורי בנאי לפני גמר הפלייאוף ב־1999 ועכשיו סוף סוף יוסר ממנו האבק.

לאורך שנות קיומה, השתתפה ירושלים ב־63 "מיני סדרות" בשיטת בית־חוץ. היא פתחה 18 מהן בניצחון חד וברור כמו זה שהושג שלשום - ב־15 נקודות הפרש לפחות; רק פעם אחת שמטה את היתרון, וזה קרה דווקא בפעם האחרונה שהיא נתקלה בסיטואציה הזו.

האירוע הטראומטי נרשם בגביע יול"ב בעונת 2007/08. האדומים טיילו ל־73:88 על בשיקטאש, לפני שהובסו 73:53 והודחו. והנה מגיע האבל, והוא משמעותי: הניצחון הושג במלחה, והגומלין נערך באיסטנבול. בדיוק ההפך ממה שקורה השבוע.

זה לא הכל. הפועל אילת מעולם לא התאוששה מפיגור של 15 נקודות ומעלה בשיטה הזו. היא עמדה בסיטואציה דומה ארבע פעמים, ובכולן הודחה - כשהגומלין נערך תמיד אצלה בבית. אז אחרי שגם ההיסטוריה הניפה דגל לבן, נותר רק יריב עיקש אחד, שהפועל מעולם לא הכניעה ושעלול לקלקל מחר את פסטיבל הי־ם האדום: הניחוס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו