הדו"ח המכונה "דו"ח שאבס" (למרות שיושב ראש הועדה הוחלף לקראת סיום עבודתה), מפתיע באיזונו. הוועדה, אשר הוקמה בעקבות מבצע "צוק איתן", על ידי המועצה לזכויות האדם של האו"ם, שהיא רחוקה מלהיות אוהדת ישראל, הוציאה מתחת ידיה דו"ח סביר. הוא קובע כי גם ישראל וגם ארגון החמאס התנהגו המהלך המלחמה באופן המחשיד אותם בפשעי מלחמה. ישראל – בגלל הפגיעה המאסיבית באזרחים בלתי מעורבים, ובעיקר בילדים, והחמאס – בירי חסר אבחנה כלפי מטרות אזרחיות בישראל, ובגלל ההוצאה להורג, בלי משפט, של מי שנחשדו על ידו כמשתפי פעולה עם ישראל.
התגובות הישראליות היו מוכנות מראש לדו"ח חד צדדי, שבו תגונה ישראל, ואילו החמאס יוצג כקורבן תמים הנמצא תחת כיבוש ומופצץ על ידי מעצמה. חבל שנציגי הממשלה והאופוזיציה, שמיהרו לגנות, לא עצרו רגע, כדי לקרוא את הדו"ח ואת המלצותיו ומיהרו לשלול אותו. זה לא יעלה את קרנה של ישראל, ולא יקל על ידידותיה לסייע לה.
גם אם מקבל ההחלטות הישראלי עשוי להביע חוסר נחת מן הדו"ח, ולטעון כי יש בו טעונים אשר מי שכתב אותם איננו מבין את האתגר שבפניו עומדת מערכת הביטחון הישראלית, אי אפשר לטעון כי מדובר באוסף שקרים מלא שנאת ישראל וחסר כל בסיס במציאות.
הטענה המרכזית של הדו"ח באשר לישראל, היא שלא נעשה די כדי למנוע פגיעה באזרחים חפים מפשע, וכי צה"ל לא שינה את מדיניותו בהקשר זה, גם כאשר היה מודע למספרים הגדולים של הבלתי מעורבים אשר נפגעו, ובעיקר – למספר הגדול של הילדים אשר נהרגו.
הדו"ח איננו טוען שישראל יצאה למבצע הזה ללא סיבה ומתוך תאוות פגיעה בעזתים, אבל הוא אומר דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, ואשר מחייב את מערכת קבלת ההחלטות לדיון מעמיק, שיש לו היבטים מבצעיים ומוסריים: האם כדי למנוע סכנה מחיילינו, מותר לנו להתיר את הרצועה בכל מה שנוגע לפגיעה באזרחי אויב? זו שאלה שהתשובה הספונטנית עליה עלולה להיות חיובית, אבל לטווח רחוק מעט יותר, חשוב להבין כי פגיעה כה גדולה באזרחים היא דישון הקרקע לנקמה לקראת הסיבוב הבא.
אם לטווח קצר עשויה פגיעה באזרחים להרתיע, לטווח רחוק יותר היא עלולה להוליד גל נוסף של אלימות, שלא לדבר על ההיבט המוסרי של פגיעה באזרחים על ידי צבא המתיימר להיות המוסרי ביותר בעולם: אין כל אפשרות גם לטעון שצה"ל הוא אכן הצבא המוסרי ביותר בעולם, וגם לומר כי אינו מוכן לסכן את חייליו כדי למנוע פגיעה המונית באזרחי האויב.
ישראל לא הרוויחה דבר מכך שמנעה מוועדת החקירה להגיע אלינו, ושום גורם בעולם לא יפסול היום את ממצאי הוועדה בשל כך. להיפך, העובדה שלא הסכמנו לשתף פעולה עם ועדה זו גרמה לרבים לחשוב כי יש לישראל לא מעט מה להסתיר. גם הוועדה שיזמה הממשלה, שכללה אנשי צבא בדימוס ממדינות אחרות, ופרסמה את מסקנותיה לפני אלו של "ועדת שאבס" לא הוסיפה נקודות לישראל, והיא אינה מהווה משקל נגד למסמך של האו"ם.
מוטב לנו לקרוא את דו"ח האו"ם ברצינות, להעיר הערות, להסביר מה שאפשר להסביר, לא להסתפק בהשמצת המועצה לזכויות האדם ולהפנים מסקנות. במקום לטעון שכל העולם נגדנו, שהכל נובע מאנטישמיות ומשנאת ישראל, עדיף לנו להיות ענייניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
