כבר לפני כחודש קלטו עיני כותרות מאיימות באתרי החדשות באינטרנט, בדבר התממשותו של הבלתי נתפס: בנייתה של רכבת קלה בתל אביב. "הסיוט של כל תל אביבי מתחיל" זעקו הכותרות, וגם היום, לאחר שפרטים אודות משך הבנייה, חסימה של רחובות ומפח הנפש הכללי של תושבי העיר יצאו לאור, הן ממשיכות לשמור על נופח אפוקליפטי בעל ארומה של אסון קולוסאלי.
שלום, נעים מאוד, שמי סיגל ארביטמן ואני גרה בדיוק במרכז כל הבלגן שעומד להתחיל ב-1 לאוגוסט בלגן שלא יאפשר לי לצאת מהעיר כמו שצריך לכיוון דרום, כך שאני יכולה לשכוח מלבקר את ההורים שגרים בראשון לציון והם יכולים לשכוח לבקר אותי, לפחות למשך שש השנים הבאות - "במקסימום", כך לפי הערכות החברה המבצעת בעיר מגוריי את האונס התחבורתי הזה. צפי סיום העבודות: 2021, וכולנו יודעים מה פירוש "צפי" ו"סיום עבודות" בישראלית. בתרגום חופשי: 'קיבלנו מימון ל-6 שנים של חפירות, בפועל זה ייקח לנו 10 אם לא יותר כנראה מה שינפח את התקציב בעוד כמה מיליונים ואיזה יופי לנו'.
מפות הרחובות המועדים לפורענות שהוצמדו לכל כתבה שקראתי בנושא נפרשו לנגד עיני, ואני גוללתי באימה הולכת וגוברת. שמות הרחובות ריצדו מולי: קרליבך, יהודה הלוי, נחלת בינימין, אלנבי, כל הרחובות המקיפים את ביתי. אלה שבהם אני עוברת ברגל, באופניים או באוטו כמעט כל יום, נתיבי התחבורה היומיומיים שלי.
כל אלה הולכים להיהרס, להימעך, להפוך לעיי חרבות, לקילומטרים של קרקע חפורה עליה יונחו בריקדות ומחסומים, ומעליהם ייזרק זבל של אתרי בניה: לבנים, בטון, אשפה, מכשור כבד. שלא לדבר על הרעש האינסופי של טרטורים, חפירות, צפצופים, צעקות של הפועלים שהולך לרחף מעל העיר הסואנת והמוכה הזו גם ככה.
לכי נסי לעקוף, להימנע לא להגיע לאזורים האלה- אין מצב. אלה הם עורקי התחבורה העיקריים של דרום-מרכז העיר ואין מצב לא להשתמש בהם. אז נכון, דווח שירחיבו את הנתיבים של התחבורה הציבורית ויוסיפו עוד נתיבים לתחבורה פרטית, אבל המשמעות של כל זה בשבילי היא עוד בלגן, כאוס, עצבים.
תל אביב כולה היא אתר בניה אחד גדול. עיר Under Construction רק שבניגוד לאתר אינטרנט הנמצא בבנייה ועל כן לא ניתן לגלוש בו, תל אביב היא כרך ענק ופועם בו לא ניתן להגיד: פוס, סטופ, נפסיק לחיות פה רגע עד שעניינים יסודרו. גרים פה מלא אנשים, שהולכים לעבודה, מנסים לחזור הביתה בערב, להוציא את הכלב או הילדים, להגיע מחוץ לעיר פעם ב, בקיצור, לחיות.
כתושבת מרכז-דרום העיר אני יכולה להעיד- לא ברור איך העיר הזו מתפקדת: בכל מקום משפצים בניין, או הורסים ובונים מחדש, מרימים מדרכות רק כדי להניח חדשות תחתן, מגדרים שבילי אופניים, גינות כלבים ופארקים לילדים-איפה שתזרקו אבן תפגעו לפחות בשני אתרי בניה או פרויקט לשיפור פני העיר.
לדוגמא, רק ברחוב הקטן והצדדי בו אני גרה בין שוק הכרמל בואכה נווה צדק בונים שלושה בניינים חדשים (שניים מהם מגדלי ענק מפלצתיים לעשירים), קניון קטן, בניין יוקרתי נוסף ועל כל זה, לרווחתי ולרווחת שכניי, משפצים כבר חצי שנה את הרחוב שלנו, 500 מטר בלחץ, ועד לא מזמן כולנו חיינו בתוך ארגז חול אחד גדול.
אז מה עכשיו רכבת קלה? האם ישבו מהנדסי העיר וחשבו: "כיצד נוכל לגרום לעיר הזו להיות עוד יותר פקוקה, עוד יותר מפויחת ורועשת ותושבי העיר עוד יותר עצבניים? או! נבנה להם רכבת קלה שתצריך את שבירתם הטוטאלית של צירי התנועה המרכזיים ביותר! טה-דה!"
אז נכון, רכבת קלה תיטיב בטווח הארוך עם כולנו. יהיה לנו נתיב תחבורה נוח, מהיר ויעיל שימעיט את השימוש בכלי רכב פרטיים ויפחית את העומס בכבישים. אבל הטווח הארוך הוא עוד נצח נצחים (6 שנים, כן, בסדר. מתערבת אתכם שגם בעוד עשור לא נראה את הסוף), ובינתיים כל מה שיש לי, לשכניי ולתושבי העיר לצפות לו הוא עוד רעש, עוד זיהום, עוד פקקים, עצבים, מחסור בחניות, עומס בכבישים- בקיצור, כמאמר השיר- וסחטיין על תל אביב, ושיהיה לכולנו בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
