אין דבר חינני יותר מהשתלטות של סדר יום ספורטיבי על אג'נדת האקטואליה הישראלית. בחודש האחרון פלייאוף האן.בי.אי, הבמה הבכירה ביותר של הכדורסל, הפך לפופוליטיקה צעקנית, נדבק בלחות הישראלית והתערבב בענייני זהות, פוליטיקה ושבטיות, המתכתבת עם נרטיבים של פרובינציאליות וזהותנו כאוהדי ספורט, זהותנו מול עמי העולם, זהותנו מול עצמנו. בסופו של דבר, הדרך שבה צרכנו את החוויה היתה מכבדת וקירבה קהלים שלא מתעניינים בענף הכדורסל.
הפלייאוף הוכיח שוב שאנשים, בבסיסם, מחפשים סיפור טוב ומקורות של זהות, והנוכחות של המאמן דיוויד בלאט סיפקה עוגן רגשי שחיבר את האדם הסביר. למעט כמה מעקמי אף סדרתיים, שנזכרו שעוד בבית אבא היו אוהדי גולדן סטייט, שזה בסדר, נדמה שהציבוריות הישראלית המרכזית איבחנה היטב את גודל האירוע ואת גודל ההישג של בלאט ועודדה בשקט בסלונה החשוך באשמורת שלישית. זו היתה חוכמת המונים ספורטיבית, גם אם הסתיימה בהפסד בגמר (מהזווית של רוב הישראלים). גם הדיון על פרובינציאליות נשמע יותר כמו קהילה שמחמירה עם עצמה, שאולי קצת נבוכה מהגויים, שהפכה קצת פרנואידית מתגובתו של הפריץ. נראה שהפכנו לנבוכים אוטומטית מחשיפת הישראליות, הישירה והפוגעת לעיתים. אבל במציאות זו היתה יותר תחושה מאשר בושות אמיתיות במרחב הציבורי שישראלים לעיתים נוטים לעשות. שאלות העיתונאים עם המבטא הישראלי הכבד אמנם גרמו לתזוזות של חוסר נוחות אצל השומעים, אבל בסופו של דבר דווקא השאלות הללו ניפקו את הכותרות של מסיבות העיתונאים.
ואם יש מדד להבין עד כמה רחוק חילחלה סידרת הגמר, נדמה שפינתו של הד"ר אבשלום קור בגל"צ, "באופן מילולי", היא אינדיקציה לא רעה לכך. במשך חמש דקות נזף קור בעזרת כל המילים התקניות בפרשני הכדורסל המקומיים וטען שאם אנו תומכים בישראלי העונה לשם דיוויד בלאט, עלינו ראשית לתמוך בשפה העברית ולחדול משימוש במילים לועזיות דוגמת פיזי, מנטלי ואדג'סטמנטס, כשיש מילים עבריות דוגמת גופני, מחשבתי והתאמות. מעבר לעובדה שמדובר בירחמיאליות שפוגעת באותנטיות של המשחק, לא נותר לתהות אם האקדמיה ללשון עובדת על מציאת מילה בעברית לסמול בול.
מעבר לפינה החיננית של קור ברדיו, זו היתה שעתה היפה של תקשורת הספורט הישראלית שנתנה תמורה מלאה לצרכן הספורט המקומי. הפלייאוף וכל מה שמסביב זכו לסיקור מקיף, אינפורמטיבי ויסודי, שהקיף כל זווית ב־360 מעלות, ובייחוד בסידרת הגמר. הפתיחות של הליגה לסיקור בכלל ולסיקור אוניברסלי בפרט איפשרה הצצה לתוך המגבות, מילולית, של השחקנים, ומעבר לשידורים החיים ולדיונים הארוכים, מי שחיפש ניתוחי עומק, סטטיסטיקות רגילות ומתקדמות, טורי דעה וצבע וסיקור צמוד מהיום־יום של סידרת הגמר, קיבל תמונה מלאה ומספקת.
אף שכבר קראנו הכל, לא באמת נמאס לנו לקרוא עוד קצת על ההתפתחויות בין לברון ג'יימס לבלאט. פלייאוף מונומנטלי כזה נותן השראה לילדים שמשחקים את המשחק לעבוד קשה יותר ולהגשים את חלומם, אבל יכול להיות שהסיקור הזה נתן השראה גם לילדים שחולמי להחזיק יום אחד מיקרופון או מקלדת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו