על עשבים ועל שוטים

יש רק בעיה אמיתית אחת עם ערימת ההבלים שהשמיע לפני כמה ימים עודד קוטלר. הבעיה הראשונה היא הטיימינג: בניגוד לשטויות של יאיר גרבוז, את קוטלר לא יזכרו עד מערכת הבחירות הבאה ולא יהיה אפשר להרוויח בזכותו כמה מנדטים. הבעיה השנייה היא שבמשפט אחד קוטלר ניפץ את הדימוי האינטלקטואלי של השמאל. כי אולם שלם שמחא לו כפיים אמר בעצם "כולנו טמבלים".

לפני כמה ימים נטען בשמו של קוטלר שלא הבינו אותו. הבעיה עם הטענה הזו היא שכנציג המחנה הנאור, הוא היה אמור לדעת מראש שככה זה כשאתה מדבר עם בהמות: רוב הסיכויים שהן לא יבינו.

לי אישית, כאחת הבהמות לוחכות הקש, על פי אותה אמירה שהובנה או שלא הובנה כראוי, לא יכולות להיות טענות - כיוון שקוטלר דווקא עשה עימי חסד.

הנה ההסבר: אני צמחוני מילדות. בגיל 4 הודעתי על החלטתי בעניין זה להוריי זיכרונם לברכה‫.‬ זה לא עבר חלק‫ -‬ אבל אני עקשן‫.‬ עשרות רבות של שנים עברו מאז, אבל בשנים האחרונות ספגתי לא מעט הערות על כך שהיותי צמחוני לא מסתדר עם דעותיי. כלומר‫,‬ שלהיות צמחוני הולך יחד עם להיות שמאלני‫,‬ לא עלינו. כך ספגתי הערות כמו ‫"‬אז אתה שמאלן‫",‬ כאילו דעות ימניות צריכות ללכת יחד עם סטייק נוטף דם בעובי חצי מטר. לך תסביר שבשר בכלל לא מדבר אלי‫.‬ עכשיו בא קוטלר שמוצג כאילו הוא מהווה איזו סמכות תרבותית והטיח במצביעי הימין שהם אוכלי קש וגבב (השגיאה במקור; צ"ל גבבה‫).‬

אבל רגע‫,‬ קש? זה צמחוני לגמרי‫.

קש זה הרי האוכל שלי.

מעכשיו יש לי אישור להיות צמחוני.

בזכות קוטלר לא יגידו לי שלהיות צמחוני מתאים לשמאלני. שהרי שגריר האינטלקטואלים אמר שאוכלי הקש הם מצביעי ימין.

אם כבר אני מדבר על עצמי, פעם היתה חידה שהלכה ככה: מה אוכל קניבל צמחוני? תשובה: חולה מבית לוינשטיין.

חוויה קולינרית

כאן אני חייב להעיר: כיוון שאני מטופל (על הצד הטוב ביותר) בבית לוינשטיין, הריני מודיע: אל תבנו עלי. אני עצמי צמחוני, ומקבל ערימות של תרופות, כך שסביר להניח שהטעם שלי לא ייזכר אצל הקניבל שיאכל אותי כחוויה קולינרית נדירה. ואם לא די בכך, אני מכיל יותר מדי שומן ולנוכח העדפותיי המוסיקליות, חלקו ודאי שומן טראנס.

ראיון עם הערפד

לאותה התחזות בימים האחרונים של קבוצת הצפונבונים כאילו הם נציגי התרבות, יש תקדים מוכר בהיסטוריה של ממלכת טרנסילבניה, כיום רומניה. היה זה כאשר אילדיקו, בתו של ולאד צפש, המוכר יותר בכינויו דרקולה, השליט הנאור של ממלכת טרנסילבניה, שהיה ידוע בנפשו הענוגה ובחיבתו לשיפודים, הגיעה לאביה ובישרה לו שפגשה את אהבת חייה, שעימו היא רוצה להתחתן ולחיות באושר - ואם אפשר גם בעושר.

שאל דרקולה: "ומה עושה הבחור?"

ענתה אילדיקו: "הוא שחקן בתיאטרון של טארגו־מורש".

אמר דרקולה: "לא טוב. שחקן זה לא מקצוע. אתם תהיו עניים".

אמרה אילדיקו: "אבל אנחנו מאוהבים. לפני שתחליט, לך להצגה בתיאטרון ותראה אותו".

דרקולה הסכים ועוד באותו ערב יצא לתיאטרון של טארגו־מורש, הקיים עד היום באותו מבנה מצועצע.

למחרת בארוחת הבוקר שאלה אילדיקו את דרקולה: "איך היה?"

ענה דרקולה: "בסדר גמור. את יכולה להתחתן איתו".

שאלה אילדיקו: "ראית אותו בהצגה?"

ענה דרקולה: "ראיתי אותו מופיע, ואת יכולה להתחתן איתו, כי הוא לא שחקן". •

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו