יש מקום לעדות אופי - ולהתנצלות

עדות אופי ניתנת תמיד על אנשים שהורשעו בדין, לעתים קרובות בעבירות פליליות חמורות ביותר.

מטרתה אינה להעיד על מעשה העבירה או להמעיט בחומרתו, אלא להעיד על סגולותיו הטובות של העבריין – ובכל אדם יש גם כאלה – סגולות שעשויות להמתיק מעט את עונשו.

כך במיוחד כאשר מדובר בעבריינים שכשלו בכשל ארעי, בנקודת זמן מסוימת, או במעשי עבריינות שאינם מאפיינים את דפוס פעילותם בדרך כלל ולאורך זמן.

עדות האופי נועדה להבליט את מעשיו הטובים של העבריין, ולהצביע על כך שלצד חובותיו, חטאיו ופשעיו – גם אם כבדים הם מנשוא – עומדות לו גם זכויות.

כך, היה, למשל, במקרה של אלוף איציק מרדכי, "גיבור ישראל" שהורשע בביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות. התביעה ביקשה לשלול ממנו את דרגת האלוף, אך בית הדין דחה את בקשתה וגם ערעורה נדחה בבית הדין הצבאי לערעורים.

אין להקל ראש במעשים שעשה

עדויות האופי שהוגשו בעניינו של סגן אלוף לירן חג'בי אינן מהוות אפוא חריג להליך הנהוג בבתי המשפט ובבתי הדין הצבאיים.

למראית עין, תוכנן מקומם ביותר: הכיצד זה נחלצים מפקדים, וביניהם אלופים, לעזרתו של קצין בכיר שהורשע - על פי הודאתו ובהסדר טיעון – בחמש עבירות של "התנהגות בלתי הולמת", עבירות שרקען מיני.

אכן, אין להקל ראש, ולו לרגע, במעשים האסורים שעשה חג'בי ובתחושותיה של קורבן העבירה, חיילת ששירתה תחתיו.

ועם זאת, כלל גדול הוא – גם בעולמה של יהדות וגם בדין הישראלי – כי "שערי תשובה לא ננעלו".

הכרתו של חג'בי בחטאים שעשה והודאתו בהם, כמו גם הבעת החרטה הפומבית שלו, חייבים להילקח בחשבון. כך גם זכויותיו בשירות קרבי שבוודאי אינן מצדיקות את מעשי העבריינות שלו, אך צריכים לבוא בפני בית הדין בבואו לגזור את עונשו ולהכריע האם להורידו בדרגה.

הדרך הראויה - שמירה על איזון

לנוכח המסע התקשורתי שליווה את התיק, סירב חג'בי להתנצל בפני המתלוננת, והסתפק בהבעת חרטה פומבית על מעשיו. דומה שבנסיבות העניין היה עליו ללכת צעד נוסף. למרות תחושתו כי נעשה לו "לינץ' ציבורי", ואפילו ביוזמת המתלוננת או תומכיה, היה עליו להתגבר על יצרו ולהביע חרטה בפניה, לא רק באוזני התקשורת.

ועם זאת, העיקרון הגדול של "תקנת השבים", שמצא את ביטויו גם בחוק המרשם הפלילי, מלמדנו כי מטרת הענישה במשפט העברי היא ש"יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם", חטָאִים – עבירות – ולא "חַטָּאִים" - חוטאים, עבריינים.

אכן, אסור להן לעדויות האופי שיעוותו את המציאות וישכיחו מאתנו את חומרת המעשים שבהם הורשע חג'בי או את כאבה של קורבן העבירה, שתישא עמה את צלקות מעשיו כל חייה.

כמו תמיד, הדרך הראויה במקרים כגון אלה היא השמירה על איזון ומתינות. לא להקל ראש בעבירה, אך גם לא לחפש רק "דם" בחוצות העיר מבלי לאפשר לעבריין להכיר בחטאו, לשוב ממעשיו הרעים, להתחרט עליהם ולשאת בעונש שמצד אחד ייתן ביטוי לחומרת המעשים, ומצד שני יותיר לו פתח להשתקם ולשוב למעגל החיים על מנת לפתוח דף חדש.