התגובות שעורר טורי האחרון במדור זה ("מנהיגי יהדות ארה"ב אינם מגיבים לאיומי אובאמה") הובילו אותי למסקנה העגומה שלפיה כאשר הם ניצבים מול מצבים קשים, המנהיגים היהודים־האמריקנים אינם מצליחים להתנער מהמנטליות ה"גלותית" שלהם.
כישלון ההנהגה היהודית בגינוי ההצהרות האנטי־ישראליות של הנשיא אובאמה הועצם בשבוע שעבר בראיונות שעסקו בספר "בעלת ברית: המסע שלי ברחבי השסע הישראלי־אמריקני" שכתב שגריר ישראל לשעבר, מייקל אורן, וייצא לאור בקרוב. הם מספקים תובנות מצמררות בנוגע לתפקיד האגרסיבי שאימץ אובאמה נגד ישראל. גם התומכים המסורים ביותר של הנשיא המשמרים סנטימנט פרו־ישראלי כלשהו יידהמו לקרוא על נטישתו המחושבת את המדינה היהודית.
אורן כתב שמאז השבעתו הראשונה, "אובאמה ייצר פער בין ישראל לבין אמריקה" תוך שהוא מגנה אותה בפומבי, וכן ש"על ידי אימוץ העמדה הפלשתינית בנוגע לקווי 1967, הבית הלבן שינה בן לילה למעלה מ־40 שנה של מדיניות אמריקנית". אורן, שאינו איש ימין, אפילו מקביל בין המנהיגים היהודים האמריקנים של היום לבין קודמיהם ב־1944: "זכרו שליהדות אמריקה היתה פעם הזדמנות להציל 6 מיליון יהודים, כיום יש (בישראל) 6 מיליון".
המנהיגים היהודים טוענים שדיפלומטיה חרישית אפקטיבית יותר, ושהתמיכה העל־מפלגתית תסבול אם יבקרו את אובאמה. אך אם העל־מפלגתיות תהפוך למטרה בפני עצמה, הקהילה היהודית תהפוך לאימפוטנטית מבחינה פוליטית.
המנהיגים היהודים באמריקה מהססים יותר משאר האמריקנים כשמדובר בהשמעת ביקורת פומבית כלפי נשיאם, והמצב הולך ומתפלג בשל המספר ההולך וגדל של כאלו המוגדרים יהודים אשר זנחו כל מראית עין של זהות יהודית. בנאום שנשא לאחרונה לפני האיחוד האורתודוקסי הסנאטור הניו־יורקי צ'רלס שומר - שמגדיר את עצמו כ"שומר ישראל" - הוא התריע שבכוונתו לגבות את אובאמה בנטישת האופציה הצבאית נגד איראן. על אף שתיאר כיצד הקהילה היהודית־אמריקנית בתקופת היטלר "התעלמה מהאיום (הנאצי) או דחקה אותו הצידה", הוא מציין כי "ישנם דברים שיש לומר אותם במשפחה... אני חייב לעשות את מה שנכון קודם כל בעבור ארה"ב, ובעבור ארץ ישראל שנית". זהו מאורע יוצא דופן כשסנאטור יהודי מצית מחדש בפומבי נושאי נאמנות שהופעלו בעבר בעיקר על ידי אנשים העוינים את ישראל ואנטישמים. העובדה שנאומו זכה לתשואות מצד קהל יהודי אורתודוקסי מדהימה.
מזעזעים עוד יותר היו הדברים שהשמיע לאחרונה מנהיגה הפורש של הליגה נגד השמצה, אייב פוקסמן, נגד ישראל, ובהם האשים אותה בהידרדרות היחסים עם ארה"ב. פוקסמן טען שישראל עיוורת כלפי העולם, והאשים אותה שכשלה בייצור תהליך שלום ובהתייחסות ליהודי אמריקה ולארה"ב בבוז.
לאיפא"ק היתה השפעה חיובית יוצאת דופן בקידום ההסברה הישראלית בפני הקונגרס והעם האמריקני. ככלל, הארגון נמנע מנושאים שנויים במחלוקת, אך אלו זמנים חסרי תקדים. על איפא"ק להשמיע את קולו בכבוד ובאיפוק. גם אם ייצר אנטגוניזם בקרב חלק מהדמוקרטים השמאלניים יותר בקונגרס, הרוב יכבד את העובדה שהוא לוקח חלק בנושאים בעלי חשיבות יהודית גבוהה.
מנהיג ועידת הנשיאים מלקולם הונליין היה תמיד מסור באופן מלא לישראל ולעם היהודי. למרבה הצער, הוא אולץ שלא להשמיע הצהרות פומביות רשמיות משום שהארגון פועל רק על בסיס קונצנזוס. לאור האירועים האחרונים, ייתכן שהגיע הזמן לבחון מחדש את מבנה הארגון, ובזמנים שבהם לא ניתן להשיג קונצנזוס מלא לאפשר לו לפחות לדבר בשמם של הרוב המוחלט של היהודים המסורים.
אם הארגונים היהודיים באמריקה ימשיכו לשמר את מדיניות השתדלנות, בהחלט כדאי שהיהודים ברמה העממית יהפכו אסרטיביים יותר ויהפכו את נוכחותם למורגשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו