הדובדבן שבקצפת

1 בערבים שבהם ההיסטוריה נכתבת לנגד עיניך, אתה מתקשה לאתר את הרגע המכונן. אבל היה רגע כזה אמש, ודווקא לא במהלך שייזכר לדורות. 

זה קרה בהתקפה האחרונה של הרבע השלישי. יד אליהו, פלייאוף, משחק מכריע, ומספר 9, ברקוביץ', חודר לסל וקולע עם הבאזר. כאילו שאפשר היה לחשוב אחרת. חבל רק שניב שכח להניף את האצבע לקהל בדרך לספסל.

בצד השני, זה שפעם היה מזוהה עם משפחת המלוכה, היו שני רגעים מכוננים. כי אתמול, במשחק המכריע של העונה, מרקז היינס פתח בחמישייה. והיינס - הוא ולא אחר - לקח את הזריקה האחרונה בניסיון להציל את המולדת. מה יותר סמלי מזה כדי להמחיש את כרוניקת הכישלון בצהוב?

2 לראשונה בכל הזמנים, גמר הפלייאוף יפגיש שתי קבוצות שמעולם לא זכו באליפות. לראשונה מאז 2007, ייפגשו בגמר שני מאמנים שמעולם לא הניפו את הצלחת. ולראשונה בחייו, אפיק ניסים יוכל להתקבע במקום הראוי לו בכדורסל העברי. 

רק קבוצה אחת בתולדות הפלייאוף העליון, עירוני אשקלון, איבדה יתרון 0:2 והפסידה 3:2. מי היה מאמין שדווקא מכבי ת"א תוריד אותה שורה בהיסטוריה ותתפוס את מקומה? מי היה מאמין שביציאה מיד אליהו יהיו אוהדים צהובים שיתנחמו ב"לפחות לא נראה את הפועל ירושלים גוזרת רשתות אצלנו בבית"?

3 "נאחל ברכות והצלחה למכבי בגביע קוראץ'", עקץ הכרוז בכפר בלום ב־5 במאי 1993, לאחר שגליל עליון הדיחה את האלופה הנצחית בחצי גמר הפלייאוף. 

גיא גודס היה הגיבור הטרגי של העונה ההיא, ופיני גרשון פשוט היה הגיבור. העונה הם שוב נפגשו, הפעם איחדו כוחות, והו הא, זה שוב קרה. לא ייאמן? לא ייאמן. אריק שיבק אכל קצפת, אבל הוא כל כך רוצה את הדובדבן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו