ככה לא מקדמים תרבות ישראלית

בחיי שאני לא מבין אותם. קודם וקסמן וגרבוז ועכשיו עודד קוטלר וחלק מהחבורה שסביבו. מה אתם חושבים שתשיגו כך, את מה ואת מי תוכלו לקדם? בטח לא את התרבות הישראלית.

לא תנסו פעם אחת אחרת? לחשוב מחוץ לקופסה? כל אחד מהצדדים נכנס לכובע שתפרו במיוחד בשבילו והניחו לו מאחורי הקלעים, ולכאורה יש מהומה. בפועל - שוב מתעסקים בהצהרות ולא במהות. נכנסה שרה חדשה, שבכלל לא רצתה את התיק הזה. היא עושה את הרעש הצפוי, במילים שקלות לה, באינסטינקט, מקבלת את התשואות ומחכה לכם בפינה בסבלנות. ואתם? קופצים ראש לתוך המלכודת ואפילו לא שוברים רגל. עונים בהתנשאות ובניתוק, מקבלים ליטוף מהסביבה הקרובה, אנטי מכל השאר, ובסוף כלום לא זז. זה לא ימין מול שמאל, זה קרב על לייקים.

קוטלר וחבורתו אינם מייצגים את השמאל. כפי שאין כאן שמאל אמיתי שיכול לקבל פתרון מול הפלשתינים שבמרכזו חומה, כך אין שמאל שגורם לירידה מהבמה בדמעות של אחות של נרצח. הם מייצגים שמאל רק למי שנוח לו שכך יישמע וידבר השמאל – אנכרוניסטי, מתלהם, מורם מעם בעיני עצמו. לך תזכיר להם שלא איש ציבור אמר את הדברים, כי אם בסך הכל שחקן תיאטרון.

קחו, למשל, את איגוד המוסיקאים/התסריטאים/השחקנים - מאות יוצרים שמשוועים לשפר את ההכנסות מתמלוגים, שחולמים על עוד מעט הכנסה שתאפשר להם ליצור עם מעט יותר כבוד. קחו את חוק הספרים וסימני השאלה סביבו, קחו את מאות המיליונים שבעצם שוכבים ברשות השידור ומחכים שמישהו יחלק אותם. השרה רגב תמיד מעידה על עצמה שהיא בולדוזר, מדברת גבוהה על הנחישות ועל העיקשות שלה. קדימה, בואו נראה אותה. התרבות הישראלית, דווקא זו הפחות מסחרית, זקוקה נואשות לעזרה. אבל היא זקוקה גם לשינוי, לרענון. יותר מדי מקבלי החלטות יושבים על הכיסא שלהם יותר מדי שנים, משאירים תקציבים תחת אותה גווארדיה ישנה, לעתים לא רלוונטית לרוב הציבור, ונלחמים לשמר זאת.

רגב באמת היתה סוגרת את התיאטרון של נורמן עיסא? מה אתם חושבים, ששרת התרבות באה בבוקר למשרד, חותמת על נייר, והופ, מגיעים לנעול את אחד המפעלים היפים והחשובים לדו־קיום ולקירוב לבבות שקיים כאן?

המשפטים של רגב בפגישת האמנים בשבוע שעבר היו לא יותר מטוקבק ארוך. "אנחנו 30, אתם 20, אני מחליטה" וכו' וכו'. מי מחליט, מה מחליט, מה תכלס עומד מאחורי כל זה?

קוטלר ורגב משחקים בהצגה בלתי נגמרת שנועדה לשמר מוקדי כוח ופופולריות פנימית הרבה לפני שהיא נועדה לעשות שינוי. המערכה הראשונה הסתיימה, שניהם שיחקו טוב, אבל עוד רגע, כך נראה לי, הקהל יתחיל להשתעמם.