לא לחזור לימים הרעים

שיטת הפריימריז רעה. אך היא הרע במיעוטו. האחרות גרועות ממנה.

ותיקים זוכרים בבעתה את הימים ההם, כאשר חברי מרכז הליכוד הסתערו כנחיל על הכנסת ומזנונה ואיכלסו עד אפס מקום כל לשכה של שר וח"כ. הם תבעו את ליטרת הבשר שלהם בטרם יצביעו בעד מי שמבקש להיבחר גם בפעם הבאה. זו תהיה השחיתות בהתגלמותה, פרק ב'.

אורן חזן הוא ההוכחה לכך. אמנם הח"כ במקום ה־30 נבחר בשיטת הפריימריז הנוהגת בליכוד, שהיא בפועל שעטנז של הצבעה משני סוגים, אבל אין מקום לערפול: הרי חזן נבחר בקרב צעירים בלבד, 1,200 קולות הספיקו לו כדי להגיע לכנסת. אם כך השיטה הקיימת - על אחת כמה וכמה יהיו הרבה אורן חזן בכנסת הנבחרת על ידי חברי המרכז בלבד.

ב"פגוש את העיתונות" טען אמש רן כהן ממרצ כי כל שיטות הבחירה פגיעות לשיבושים ולהשחתה, וזה נכון; רוני מילוא נותר מחזיק בדעתו כי ככל שמספר בעלי זכות הבחירה גבוה יותר, והם באים לקלפי, כן פוחתים השחיתות והעיוות בבחירת המועמדים, וגם זה נכון. הוא הציע לאמץ את השיטה הנוהגת בדנמרק, שמוסיפה עוד רובד מגונן מפני בחירת אדם בלתי ראוי.

על הפרק עומדות, לכאורה, שלוש הצעות: הקיימת, והקיימת־פשרנית שמציע בנימין נתניהו; זו המבקשת להחזיר לחברי המרכז את כל השליטה; ואחת, שלישית, שמציעה לחזור לשיטה הקדומה באמת - הקמת ועדה מסדרת, שתבחר את כל המועמדים לאחר שתאזין להם. מאיר שטרית סיפר אמש כי בכהנו כשר המשפטים הקים ועדה לבירור שיטות הבחירה, והיו בה מי שתמכו בחזרה לוועדה המסדרת.

ועדה מסדרת אינה פתרון יעיל ומעשי למנוע בחירת ח"כים בלתי ראויים. אך צריכה האמת להיאמר - בברירה בינה לבין מתן כל הכוח לחברי המרכז היא עדיפה. מפני שחברי הוועדה המסדרת יכולים לראות את מלוא התמונה של הרכב רשימת המועמדים לכנסת, ולא אוסף של פרטים אישיים בלבד.

לגופו של עניין, עדיפה שיטת הפריימריז. חבל שהיא נוהגת רק בליכוד ובמפלגת העבודה. יש לה סימני התחלה מעודדים ברשימה המשותפת. כנראה פעם הבאה גם ב"יש עתיד" וב"כולנו". הליכוד יתרום לעצמו ולפוליטיקה בכללה אם יהדוף את הניסיון להשיב את הגלגל לאחור.