פרשת חזן - שיעור בחוסר מוסר

"פוליטיקה ומוסר", אמר פעם ברגע של וידוי אחד מיושבי הראש של ועדת החוקה, חוק ומשפט ומטובי הפרלמנטרים, "אינם הולכים יחד". אבל ספק אם אפילו הוא התכוון לחבר כנסת דוגמת אורן חזן.

אם אמנם נכונות השמועות על המעשים המיוחסים לחזן בעת שהותו בבולגריה - ולמותר להדגיש שעד שהן לא תוכחנה אסור לקבלן כעובדות - הרי האיש אינו ראוי להיות לא רק חבר בכנסת ישראל. אסור לו לבוא בכל קהל ישרים.

צאו וראו מה בין ח"כ יעקב חזן, מנהיגה המיתולוגי של מפ"ם, לבין ח"כ אורן חזן (שוב, אם אמנם המעשים המיוחסים לו אכן קרו במציאות. הוא עצמו עדיין מכחיש בתוקף את כל המיוחס לו). תהום גדולה פעורה ביניהם. לא רק של 30 שנה. של אלפי שנות אור.

מייסדי המדינה חלמו על חזון אחרית הימים וביטאו זאת בין השאר בצורה מליצית. "כאשר יהיו לנו גנב יהודי, זונה יהודייה ורוצח יהודי", אמרו בחלומם, "נדע שיש לנו מדינה אמיתית". מילא, אפשר להתווכח על ה"חזון" הזה. אך אפילו הם לא חלמו על חזון אחרית הימים: נער שעשועים תוצרת ישראל, המסרסר בנשים מקומיות ומתנסה בחומרים קשים.

למותר לומר שלא הפלילים עיקר כאן. גם אם הכל כשר, בכשרות מהדרין מן המהדרין, סירחונם של המעשים עולה השמימה.

אמירה נפוצה גורסת ש"כל עם ראוי למנהיגיו" וישהמוסיפים גם ש"פני המנהיגים כפני הדור". אך גם מישלוקה בשנאת ישראל עמוקה, יתקשה להבין כיצד מי שנחשד בנטילת סמים קשים, ושנטען כלפיו כי נהג בנשים משל היו סחורה או חפצים שאפשר להעבירן מיד ליד, מוצא את דרכו לכנסת ישראל.

הדמות שנגלתה אלינו השבוע מתחקירו של עמית סגל היא דמות כעורה במיוחד. לצד הפן האישי, ראוי שננצל פרשה עגומה זו להעלאת תהיות באשר לפער שקיים לעתים כה קרובות אצלנו בין החוק והמוסר.

חכמינו ידעו היטב שכל אדם, גם אדם "נורמטיבי", עשוי להיות "נבל ברשות התורה". להימצא בתוך מסגרת החוק אך להישאר נבל הבזוי מבחינה מוסרית וערכית. ברבות הימים הכירה גם מערכת המשפט בכך שלא מי שהוא כשיר הוא גם ראוי, ושיש דברים שאינם מתקבלים על הדעת, גם אם מבחינה חוקית הם כשרים למהדרין.

עקרון היסוד האנגלי, "It's not done", שהומר על ידי השופט מישאל חשין לביטוי המקראי המקורי "לא ייעשה כן במקומנו", מבטא היטב גישה זו. יש מעשים ואנשים שסירחונם, המוסרי והערכי, נודף למרחוק. גם אם יעטו על עצמם בגדי יוקרה ויזליפו בכל שעה מי בשמים עליהם, עדיין ריחם הרע וסירחונם יורגשו מרחוק.

איש שכשל, אם אמנם כשל, בעישון סמים חמורים ובסחר בנשים (גם אם לא במשמעות החוקית־פלילית של המונח), ראוי לו שיתכבד ויישב בביתו ולא יתיימר לעטות על ראשו כתר מנהיגות.