"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לדבר פחות על הסרבנים - יותר על המתגייסים

,עודכן

קראתי את מכתבם של הצעירים העומדים לפני גיוס ומתכוונים לסרב לשרת בצה"ל משום "הכיבוש" ואי השוויון בין גברים לנשים והופתעתי מחוסר הידיעה שלהם. דווקא מצעירים אלו, שהם ללא ספק אנשים חושבים שאינם מקבלים דברים כפשוטם ורואים בעין ביקורתית את הנעשה סביבם, הייתי מצפה להכרה עמוקה יותר של הדברים.

הראיה של צה"ל ותפקודו באיו"ש כלא לגיטימית, תוך התעלמות ממשימתו העיקרית של צה"ל שהיא הגנה על מדינת ישראל ואזרחיה באשר הם, היא צרה וחלקית. גם אם יש ביקורת על האופן בו פועל צה"ל בתוך האוכלוסייה הפלשתינית והפעולות שהוא נוקט בכדי לממש את משימותיו, יש לנהל את הדיון על כך בתוך גבולות החוק ובכלים שעומדים בידי האזרח במדינה דמוקרטית. מה גם שלחייל בשטח יש יותר השפעה על היחס כלפי פלשתיני במחסום מאשר לסרבן שיושב בביתו או בכלא. אין לראות בהפרת חוק ועידוד אחרים לכך ככלי לגיטימי.

כמפקד פלוגה נתקלתי לא פעם בחיילים ובחיילות ממשפחות קשות יום שוויתרו על טיפול בהורה חולה או סיוע לפרנסת הבית משום חשיבות הגיוס. פיקדתי על נשים וגברים שעברו את גיל 20 ועזבו משפחה בחו"ל כדי לעלות לבד לארץ מתוך תחושת השליחות שבהגנה על הארץ. ליוויתי חיילים בתפקידים עורפיים שנלחמו בבירוקרטיה הסבוכה בכדי שיתאפשר להם לשרת בתפקיד משמעותי יותר. לא כל החיילים הללו היו אחידים בדעותיהם הפוליטיות ולא כולם היו שלמים עם המשימות שניתנו לנו, אבל הם הבינו את חשיבות השירות ויחד פעלנו לבצע את המשימות הללו על הצד הטוב ביותר. אני חושב על חיילי אלה ומצטער שהציבור לא שמע עליהם. אבל פה כנראה ההבדל הגדול בין אלו שמדברים לאלו שעושים. בין אלו שכותבים מכתבים, מתראיינים לכלי התקשורת ומאיימים לאלו שעושים את המוטל עליהם ואף מעבר לכך.

הצבא - הזדמנות להשפיע מבפנים

כמפקד לשעבר ביחידה קרבית המשלבת לוחמים ולוחמות, אוכל להעיד כמה השירות הוא פתח להשוואת מעמדם של גברים ונשים. שירות משמעותי בצה"ל פותח דלתות בחברה הישראלית. הלוחמות (והלוחמים) פיתחו במהלך שירותן משמעת עצמית, יכולות גבוהות וערכים. רבות מהן המשיכו לתפקידי פיקוד וקצונה ולאחר שחרורם בחרו ללמוד ולעבוד במקצועות משמעותיים. הן מרוויחות את שכרן בעבודה קשה בזכות עצמן ולשירות בצבא היה חלק משמעותי בעיצוב אישיותן.

השירות בצבא לא מסתכם בחוויות עם החבר'ה ושפשפת. הוא הזדמנות להשפיע מבפנים על החברה והמדינה והזדמנות לאדם לפתח את עצמו תוך התמודדות עם אתגרים מגוונים שמכינים אותך לחיים במדינת ישראל כאזרח שווה זכויות (וחובות).

לו רק היה הדיון התקשורתי מציג פחות את הסרבנים ויותר את המתגייסים, המתנדבים והתורמים למדינה אולי היו הצעירים הללו שוקלים את צעדיהם אחרת.

רס"ן (מיל') רן מידןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר