הפרסומים בתקשורת על מעלליו, כביכול, של סגן יו"ר הכנסת אורן חזן מטרידים ומדאיגים. גם אם הכל מדויק, אי אפשר להעלות על הדעת שבכנסת ישראל יישבו נבחרים שעסקו לכאורה ולפי החשד בסרסרות ובעישון סמים קשים. הפרסומים האלה הם האחרונים שנחוצים לכנסת בשעה שהיא נאבקת על מעמדה ועל מקומה בדמוקרטיה הישראלית.
אין ספק שלחזן עומדת חזקת החפות. כמשפטן ותיק הריני יודע שקשה מאוד להסתמך על עדויות מנהלת בית בושת, מהמרים מכורים לטיפה המרה ומעשני סמים קלים ככבדים. ואולם אם יש ממש בעדויות שהוצגו, חזן חייב לפנות מיוזמתו מייד את מקומו בכנסת. כפטריוט עליו להסיק את המסקנות ולמנוע את המשך הפגיעה בכנסת ובמעמדה הציבורי. בהיצמדותו לכיסאו, כמובן אם העדויות יימצאו נכונות, הוא מבייש את עצמו, את מפלגתו ואת בוחריו. בטוחני שאם העובדות היו ידועות לפני הבחירות הוא לא היה נבחר.
הכנסת, שמושבה בירושלים עיר הצדק והמשפט, היא בית הנבחרים. נבחרים לא רק במובן של מי שהצביעו עבורם בקלפי, אלא גם בחירים, מורמים מעם, שאמורים לשמש דוגמה אישית לכלל. חברי הכנסת, המהווים את הרשות המחוקקת, קובעים נורמות שמחייבות את החברה כולה. נכונות האזרחים לציית לחוק כרוכה בהתנהלות המחוקקים. נכונות האזרחים למסירות נפש ולנשיאת המשא הכבד של החיים בשכונה המטורפת שלנו תלויה במידה רבה באמון שיש לציבור בנבחריו.
חברי הכנסת הם כמראה המונחת בפני הציבור. הדמות שמשתקפת במראה מסמלת את ערכיה, דרכה, יושרה וחזונה של החברה כולה. עקב הירידה הערכית והמוסרית בחברה הישראלית, שיש לה ביטויים בתחומים רבים של חיינו, מגיעים לכנסת ואפילו לתפקידי שררה אנשים בלתי ראויים. הטענה המוכרת אך המופרכת שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם יש לו קופה של שרצים מאחוריו, יצרה לגיטימציה מעוותת באשר לתכונות הנדרשות משליחי הציבור. הטענה הידועה שלפיה "לא תחסום שור בדישו", גם היא תרמה להתרחבות נגע השחיתות ואובדן הדרך המוסרית והערכית. בחברה שבה כל אחד לעצמו, גם שליחי ציבור פועלים באותה דרך.
לצערי, זה כמה עשורים מעמד נבחרי הציבור וממילא של הכנסת כולה מצוי בשפל. כאשר בבתי הכלא מרצים ועתידים כנראה לרצות את עונשם נשיא, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת ורבנים, אז אין להתפלא על אובדן אמון הציבור במוסדות השלטון. כשבכל יום הולכות ומתגלות פרשיות שחיתות חדשות, יש בציבור תחושת מיאוס וייאוש. נכון שרוב חברי הכנסת ישרים והגונים, אולם מספיקים סוררים מעטים כדי להניף דגל שחור על ההתנהלות בעיני הציבור.
הדמוקרטיה הישראלית איננה מובנת מאליה, יש בה מידה רבה של שבריריות. מדובר בדמוקרטיה צעירה שמפלסת את דרכה בסביבה אלימה ודיקטטורית. ככל שמאפייני החיים הציבוריים בישראל הולכים ומידרדרים, הדמוקרטיה הישראלית בסיכון.
בימים שבהם החברה הישראלית מתחילה לתקן את דרכיה, כשסוף סוף בתי המשפט הפנימו את חומרת העבירות על טוהר המידות, יש להרחיק במהירות מהחיים הציבוריים את כל מי שלקח חלק במעשים המבטאים אובדן דרך ערכית ומוסרית. אין צורך לחכות לפסק דין חלוט וערעור, יפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו