העם הטורקי אמר אתמול את דברו, ובצורה ברורה ונחרצת: מרבית המצביעים אמרו שלוש פעמים לא לארדואן - פעם ראשונה, הם שללו ממפלגתו את הרוב בפרלמנט; פעם שנייה, הם הכניסו לבית הנבחרים את המפלגה הכורדית (מפלגת העם הדמוקרטית), שתהיה מעתה קוץ בבשרו של הנשיא הטורקי; ופעם שלישית, הם לא העניקו לארדואן את הרוב הנדרש כדי לחולל מהפכה חוקתית ולהפוך את טורקיה לרפובליקה נשיאותית שבה הכוח - המעשי אך גם זה הפורמלי - נתון בידיו של הנשיא.
אמת, בשל שיטת בחירות סבוכה, פיצול בקרב המחנה החילוני במדינה, ובעיקר בשל אחוז חסימה גבוה במיוחד העומד על 10 אחוזים, הלכו חלק גדול מקולות מתנגדיו של ארדואן לאיבוד. ארדואן ומפלגתו עשויים אפוא להרכיב את הממשלה הבאה ולשלוט במדינה, אבל הפעם הזו קצוצי כנף.
תוצאות הבחירות הן בבחינת תבוסה אישית לארדואן, שהטיל את כל כובד משקלו למען מפלגתו, מתוך הפרה ברורה של מעמדו הניטרלי של הנשיא (המקביל מבחינה זו למעמדו של נשיא בישראל). ארדואן הסית, איים, ואף השליך לבית המעצר את מתנגדיו ואת אנשי התקשורת שביקרו אותו.
אבל כל זה לא סייע לו ביום הבוחר.
תוצאות הבחירות הן אפוא בשורה רעה לארדואן, אבל בשורה טובה לטורקיה. מתברר שאחרי יותר מעשר שנות שלטון נותרו עדיין כמה חלקות טובות במדינה, שאותן הוא לא הצליח להשחית.
מוקדם עדיין לקבוע אם זוהי תחילת הסוף של עידן ארדואן בטורקיה, אבל ברור כי פג הקסם וכי הסולטן אינו כל יכול, כפי שחשבו הוא ומקורביו. ומה שברור גם הוא שהסתה פרועה נגד ישראל ומדיניות חוץ מופקרת שהפכה את טורקיה למוקצה בעולם כולו, אינן ערובה לניצחון בקלפיות. בטורקיה עייפו מארדואן, ובבחירות אתמול שלף לו הבוחר כרטיס צהוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו