די לשנאה העצמית

צבא ההגנה לישראל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. מוסריות שעמדה במבחנים קשים ומורכבים במלחמות ובמבצעים מאז מלחמת העצמאות ועד צוק איתן. כבוד האדם, כאנושיות בסיסית, מוטבע עמוק בנפשו של כל לוחם בצה"ל. כל מי שמעיין בהיסטוריה היהודית ולומד אותה יודע שבימי אופל ואימה, וכך גם בימי שגרה, שמרו היהודים על צלם האדם שלהם. התלמוד מביא שלושה סימנים לבני אומתנו: "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". כאלה אנחנו ועל כך גאוותנו.

המונח טוהר הנשק מתעתע. יש סתירה פנימית בייחוס מימד של טהרה לנשק שבאמצעותו הורגים בני אדם. אולם בכל מלחמות ישראל השימוש בנשק נעשה כהגנה עצמית, בין בקרבות ובין כדי למנוע פעולות טרור. כל פעולה צבאית שיש בה חשש לפגיעה לא מידתית, אינה מותרת. לא פעם טייסי חיל האוויר נאלצו לחזור כלעומת שבאו מכיוון שאויבינו הרצחניים השתמשו באזרחים כמגן אנושי. מפקדים בחיל הרגלים נהרגו בפעולות מבצעיות רק משום שלא היו מוכנים לפגוע בנשים שמאחוריהן הסתתרו מחבלים שפלים. במדינת ישראל, פעולת סיכול ממוקד נבדקת גם על ידי גורמי חוק ומשפט. תמהני אם לצבא האמריקני יש מגבלה להוריד פצצה של 250 ק"ג חומר נפץ לתוך מתחם של חתונה רק משום שלדעתם מסתתר שם בכיר בארגון טרור.

לצערי, בתוך החברה הישראלית יש גורמי שמאל שמתוך שנאה עצמית, שגם היא מוכרת בעם היהודי מקדמת דנא, מנסים ללא הרף לפגוע במוסריותו של צה"ל. פגיעה שיש בה כדי להחליש את הצבא, להמיט קלון על מדינת ישראל ולהתיש את רוח הלחימה של חיילי צה"ל ומפקדיו. קצינים זוטרים ובכירים מתלוננים קשות על הצורך להתנהל במלחמה כאילו מדובר במסיבת אלכוהול באחד הפאבים בנמל הישן בתל אביב. שדה קרב אינו בית מרקחת, ומפקדי צה"ל בעת לחימה לא אמורים ללכת על ביצים בתוך לול תרנגולות שמאלניות שמקרקרות ללא הרף.

מייד לאחר מלחמת ששת הימים, בסמוך לסיום המלחמה, קובצו שיחות ועדויות של לוחמים בני קיבוצים. באותה מלחמה שילמו בני הקיבוצים מחיר כבד מאוד בחיי אדם, ובשיח בין הלוחמים היה ניסיון להשתחרר מהאלם ומהשתיקה בתוך התנועה הקיבוצית. שיח הלוחמים והעדויות שנאספו בו היו למעשה ראשיתו של מסע שברבות השנים ניסה להפוך את צה"ל לצבא כיבוש בשטחי יהודה ושומרון. לעומת השיח הדיכאוני, שהועצם על ידי סופרים ואנשי רוח מן השמאל, קמה תנועה גאולית אדירה שסחפה איתה עם שלם. גדולי האומה באותן שנים לא שיערו את הכוחות האדירים הטמונים בעם ישראל, שהתפרצו ברגע גדול בהיסטוריה היהודית.

השמאל הישראלי לא סולח לעצמו על כישלונו לשכנע את החברה הישראלית שהיא כובשת במולדת. כל בר דעת מבין שמי שנחשב כובש ביהודה ושומרון על פי אותם טיעונים גם כובש בתל אביב ויפו. מתוך ייאוש ותסכול, השמאל הרדיקלי לא מרפה מהמאמץ לשכנע שצה"ל צבא איום ונורא, מתעלל באזרחים תמימים ומפר אמנות בינלאומיות. כסף רב זורם ממקורות ידועים באירופה ובארה"ב כדי להעצים את הטענות נגד צה"ל ומדינת ישראל. הטיעונים שנשמעים בעצרת האו"ם, בפרלמנטים ובארגונים בינלאומיים דוגמת פיפ"א מקורם בחוגים ישראליים. ציטוטים כמעט מדויקים מהתקשורת הישראלית.

השמאל הישראלי גילה חיש מהר שכדי לזכות בפרסים ובהכרה בינלאומית, כל מה שצריך לעשות זה להשמיץ את מדינתו. ככל שההשמצה חריפה יותר, זדונית יותר ומבעיתה יותר, כך היא מקבלת יחס מועדף בחו"ל. סרט שהוצג בפסטיבל ברלין שהוא השלמה לשיח הלוחמים, קופרודוקציה ישראלית־גרמנית, עומד כעת להיות מוצג בתל אביב. כמה ציני שבברלין, בירת הפשע נגד העם היהודי, במאים ישראלים מציגים את צבא מדינתם כאלים וככובש. זו תמיד היתה דרכם של שונאי עצמם מלקקי האצבעות, שונאים שלא מוכנים לסלוח לעם שסילק אותם מהגה ההנהגה אל שולי דרכים. אוי לאותה בושה!