ההמונים לא נענו לקריאה

השלמתי השבוע את הצפייה בחלק השני של "הרצוג", הסרט שתוכנן לתעד ניצחון והפך למסמך המתאר את תבוסתה של הזחיחות והיהירות. הכותרת שלו יכלה להיות: "כך גברו הישראלים על האדלריזם". זהו לא פחות מאשר מסמך היסטורי חשוב. לא היה אפשר לחמוק מכך שכל מילה שנייה של יו"ר המחנה הציוני היתה "שיזד***".

למענו של יצחק (בוז'י) הרצוג, צריך לקוות שהילדים שלו לא נחשפו לדמות אביהם כפי שנראתה שם ואם כן - תמיד אפשר יהיה להאשים את נתניהו באחריות לכך. הרצוג כבר די מיומן בכך.

כל כך הרבה פעמים הרצוג, מי שהאמין שינהיג את המדינה, שלח את בני שיחו לעשות את מה שעושים בדרך כלל בחדר המיטות, עד שלכאורה היו אמורים להיות לו המוני מצביעים בזכות תרומתו לריבוי הטבעי של אוכלוסיית הישראלים.

אלא שבמציאות לא היו לו די מצביעים כדי לגבור על ראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שמרמז על האפשרות שאנשים לא נשמעים להוראותיו, גם כאשר מדובר בהוראות נעימות מאוד לביצוע, ולמרות שהרצוג חזר שוב ושוב על

ה"שיזד***" - בכל זאת איש משומעיו לא נענה לקריאה לעשות זאת - ועל כן אין מנוס מהמסקנה הברורה שהרצוג אינו מנהיג.

אבל זה עוד לא הכל: במהלך הסרט "הרצוג" התברר שאחד מכותבי המאמרים בעיתון "הארץ" היה פעיל במטה הבחירות של יצחק (בוז'י) הרצוג בלי שהוא סיפר על כך לעיתון, כך שלא סיפר על כך גם לקוראי העיתון; שלא לדבר על מה שקרה באתר ynet.

אז מיהם הקוראים של עיתון "הארץ"? הם הרי היו כנראה אמורים להצביע כמו שאומרים להם ולא לחשוב בעצמם למי להצביע.

"עיתון לאנשים חושבים"? מי אמר לכם שסומכים עליכם שתחשבו לבד?