בלי אחריות ובלי אתיקה

ידענו שיום אחד זה עלול לקרות. ידענו שלרוע, לשנאה ולציניות אין גבולות ויום אחד זה עלול להסתיים באסון. כן, הטוקבקים הורגים, וגם תקשורת לא אחראית יכולה להשפיע. לא כל אחד מסוגל לעמוד מול עשרות אלפי השמצות, קללות וגידופים, בייחוד כשזה קורה פתאום, משום מקום, כמו אש בשדה קוצים. אז איך זה קרה? זה קורה כשגורמים בתקשורת לא שמים לעצמם גבולות. כשרצים קדימה לכאורה בלי בדיקה מעמיקה, בלי להקפיד על קבלת תגובות, בלי ביקורת עצמית, בלי חמלה. המטרה להגיע ראשון ולא חשוב מי ייפול בדרך. נדמה כי כך פורשים שטיח אדום לרוע, לאיוולת ולשנאת חינם.

שעות אחרי מותו הטרגי של אריאל רוניס ז"ל, בדף הפייסבוק של "חמש עם רפי רשף" המשיכו הגולשים לשפוך ארס ורוע ולקח זמן עד שהסירו את האייטם. איפה האחריות? איפה האתיקה העיתונאית? 30 שנה אני עיתונאי, ואתמול התביישתי. חבריי העיתונאים, זהו יום שחור והגיע הזמן לספור עד עשר לפני שחורצים גורלות, כי חיים ומוות ביד הלשון.