בימים האחרונים השלימה דאעש את השתלטותה על העיר החשובה רמאצ'י בעיראק והשתלטה על מחנות ומחסנים של הצבא העיראקי, שניגף בפניה. על פניו מדובר בהישג צבאי ותודעתי מרשים, העשוי להפיח רוח של עידוד במפרשי הישות הסמי־מדינתית, הנאלצת להתמודד עם מאמצי כתישה אווירית של כוחות ה"קואליציה" בהובלת ארה"ב. אלא שלצד תודעת ההישג מסתמנת האפשרות שדאעש עלולה למצוא עצמה במצב שבו עברה את "שיא ההצלחה", ודווקא ההישג האחרון יהפוך לגורם שיאיץ בכוחות אזוריים ובינלאומיים לשנס מותניים, "להעלות הילוך" ולפעול כנגדה בעצמה גדולה יותר.
עוד באתר: המלצריות נדהמו - הלקוח השאיר ירושה
את הסנונית הראשונה המשמעותית בהקשר זה ראינו במבצע "כוח דלתא" האמריקני במהלכו חוסל אבו סייאף, בכיר בדאעש, שהיה אחראי לתעשיית הנפט של המדינה האיסלאמית, המשאב הכלכלי המשמעותי והמניב ביותר שלה.
עתה, משהצליחה דאעש להביס את הצבא העיראקי, נדמה שארה"ב והכוחות האחרים מפנימים את התובנה בדבר עליבות הצבא העיראקי ויכולותיו המאוד מוגבלות. לכן, לצד מאמץ להכשרת כוחות חדשים ולציוד הצבא העיראקי, תצטרך ארה"ב להגביר את מאמציה המלחמתיים הן במבצעים יבשתיים, גם אם בהעדפה ברורה של כוחות ומבצעים מיוחדים, והן בדרבון שאר השותפות. חשוב מכך, בארה"ב מתנהל זה זמן שיח ער בנוגע לחולשת האסטרטגיה האמריקנית בזירה זו ובפער הרלוונטיות של האסטרטגיה הקיימת (או שאיננה) בהתייחס למהות האתגר. הביקורת החריפה מובילה ומאיצה תהליכי חשיבה, שמהותם למידה והתייחסות אל האתגר שלא רק דרך פריזמה צבאית. האמריקנים מתחילים להפנים כי מהות האתגר היא אינטלקטואלית ותרבותית ומחייבת תהליכי למידה משמעותיים ופיתוח מענה מערכתי.
המאמץ האמריקני מתייחס גם למקומה של איראן. האמריקנים רואים באיראן גורם מייצב ומסייע בכל הנוגע למלחמה בדאעש, אף שהם מבינים היטב את המחיר הקשור בשיתוף פעולה כזה. לא ניתן לשלול אפשרות שהלהט האמריקני להגיע להסכם עם איראן בנושא הגרעין, קשור גם למוטיבציה לרתום את איראן לקואליציה נגד דאעש, באופן שיאפשר לארה"ב לא להרחיב את נוכחותה הצבאית הקרקעית בעיראק ובסוריה. אם אכן כך, הרי שבראיית ארה"ב, המחיר של הסכם עם איראן בנושא הגרעין, למרות הסיכונים שבו, שווה את המהלך. אין ספק שהעמדה הזו מעוררת חוסר נחת ואפילו חשש בקרב בעלות בריתה של ארה"ב במרחב, בדגש לגבי סעודיה, ירדן, מצרים וכנראה גם ישראל. בראיית המחנה הערבי הפרגמטי וישראל, איראן היא אמנם אויבת מרה של דאעש ותעשה כל מאמץ לפגוע בארגון ולשלול יכולתו לערער עוד יותר את המשטר הסורי הנוכחי, אך היא, בראש ובראשונה, אויבת מרה שלהם ומסכנת אינטרסים אסטרטגיים חיוניים שלהם.
חשש המחנה הפרגמטי עשוי להוביל מחנה זה להגביר מאמציו לפגוע בדאעש. מאמץ זה לצד מאמץ אמריקני להרחבת המתקפה על דאעש, במקביל לשיפור תהליכי הלמידה ופיתוח אסטרטגיה רלוונטית ולצד מתיחת האיברים של דאעש לאחר כיבוש רמאצ'י, עשויים ליצור משוואה חדשה. במשוואה החדשה תקטן יכולת דאעש להגן על המרחבים שעליהם השתלטה, ותהפוך אותה פגיעה יותר, בשל הצורך להתמסד כדי להבטיח שליטה על טריטוריה ועל אוכלוסייה, ותגדל יכולת התקיפה של ארה"ב והמדינות הערביות, השותפות למאמץ.
בתרחיש זה, עלולה דאעש למצוא עצמה כמחוללת פרדוקס ההצלחה, כאשר ההישג הצבאי והתודעתי שבכיבוש רמאצ'י, יהפוך להישג שהוא מעבר ל"שיא ההצלחה", נקודת הגובה שממנה תתחיל הצלילה כלפי מטה. אין להסיק כי האידיאולוגיה של דאעש תיעלם; אך אפשר שדאעש כארגון וכישות סמי־מדינתית תיחלש.
הכותב הוא מרצה בכיר באוניברסיטת אריאל - לימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו