ביום חמישי האחרון, בעת שצפיתי בנאום ההשבעה של הממשלה, קיוויתי שראש הממשלה בנימין נתניהו יפתיע ויציג את מדיניותו־שלו לתקופת הכהונה הבאה, תוך כדי התייחסות לציפיות מן העולם, ואל מול התחושה שלא ארה"ב ולא אירופה יהיו מוכנות להעניק לו חודשים ארוכים של חסד עד שיציע מהלך מדיני. בהחלטת מועצת הביטחון בנושא הקפאת ההתנחלויות הוא רואה משום סיכון, כפי שהוא חושש מהחלטות מועצת הביטחון, שתציג את עקרונות הסכם הקבע הישראלי־פלשתיני, ואשר ארה"ב לא תטיל עליה וטו. אם אכן חשוב לו כל כך למנוע מהלכים כאלה, ואם חשוב לו כל כך למנוע מן הפלשתינים להוביל מהלכים חד־צדדיים במישור הבינלאומי, ובעיקר בכל הנוגע לבית הדין הפלילי הבינלאומי, הוא חייב לייצר את נאום בר־אילן השני שלו. לא פחות.
משום שאירוע ההשבעה הוחמץ, כדאי לנתניהו לעשות זאת במסגרת דיון מדיני בכנסת, שהוא עצמו ייזום, או במסגרת נוחה יותר מבחינתו, שלא תגרום לו להסתכן בקיתונות של רותחין מימין. המסר העיקרי בנאום כזה צריך להיות, בעיניי, הכרזה מפיו על נכונות לפתוח, בכל עת ובכל מקום, בדיון עם הליגה הערבית על היוזמה הערבית שנדחתה על ידי ישראל ב־2002. הוא יוכל לומר שדיון עליה אין פירושו אימוץ כל סעיפיה, וגם אין בו משום רצון לעקוף את אש"ף, נציגו המוכר של העם הפלשתיני. דיון כזה יוכל להוביל לחידוש השיחות הישירות בין ישראל לפלשתינים, הפעם על בסיס שעקרונותיו יוסכמו מראש עם העולם הערבי. מובן שישראל תצטרך להבטיח מראש כי אם המו"מ יעלה יפה, יקימו כולן את שגרירויותיהן בירושלים, בירת ישראל.
אפשר תמיד להמעיט בחשיבותן של מילים, אבל איש לא היה יכול להתעלם מנאום בר־אילן הראשון, ואם הנאום השני יכיל את העיקרון המוצע כאן, גם את חשיבות הנאום השני לא יהיה אפשר לבטל. אם העולם הערבי ירים את הכפפה, ואם השיחות עם מדינות ערב יובילו לערעור הקואליציה, אין ספק שמפלגות המרכז־שמאל יעניקו לנתניהו את הרוב הדרוש לו להמשיך במהלך המדיני. נדמה כי מה שיקשה על הממשלה החדשה מלהתקיים אינו מספר חברי הקואליציה - כבר היו ממשלות צרות בישראל, צרות אפילו מזו - אלא הצירוף של גורמים בעלי אינטרסים שונים מאוד זה מזה, והיכולת של כל אחד מהם להכריע את גורל הממשלה בגלל קוטנה. וכאשר מדברים על מפלגות המרכז־שמאל - תיקים לא יגרמו להן להצטרף, אבל אין להן אופציה לעמוד מנגד אל מול תהליך מדיני משמעותי. אם נתניהו לא יחליט על מהלך דרמטי מסוג זה, שישפיע בבת אחת הן על המישור המדיני והן על המישור הפוליטי, הוא ייאלץ להסתפק ביום קטנות ולהתיש עצמו במירוץ אחר ח"כים סוררים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו