ההישג העיקרי בחיסולו של אבו סייאף, מבכירי דאעש, הוא תדמיתי. מעשית, תהיה לו השפעה מעטה מאוד, אם בכלל, על הארגון ועל המלחמה בו, ועוד פחות מכך על המלחמות שהוא מנהל בעיראק ובסוריה.
מבצע החיסול עצמו היה מרשים, אם כי במידה; הכוחות המיוחדים האמריקניים ביצעו מאות מבצעים כאלה ב־15 השנים האחרונות באפגניסטן ובפקיסטן. החלק העיקרי שבו היה המודיעין המדויק, שהפך את הביצוע עצמו לקל יחסית בהיעדר התנגדות או איום ממשי על הכוחות.
סביר שהלוחמים ערכו חיפוש בביתו של האיש, בטרם עזבו; אם מצאו במקום מסמכים משמעותיים שיניבו מודיעין או יאפשרו לפגוע באופרציה המבצעית והכלכלית של דאעש, יהיה בכך רווח גדול יותר מאשר החיסול עצמו.
מטבע הדברים, בוושינגטון התגאו מאוד במבצע ש"אושר אישית בידי הנשיא אובאמה". היה בכך כדי ללמד על הצורך הכמעט נואש של הממשל בהישגים על רקע מדיניות חוץ שנויה במחלוקת, אבל בלי משים היה בכך גם משום הודאה בטעות: בראשיתה של המערכה נגד דאעש התחייב ממשל אובאמה שהיא תיעשה רק מהאוויר, ללא "מגפיים על הקרקע".
לכל מי שחי את המאבק בטרור היה ברור שזה לא יעבוד, ובוודאי לא יכריע את הארגון. והנה, עברו כמה חודשים וכבר יש פעילות קרקעית - כרגע רק של יחידות מיוחדות: הפעם היו אלה לוחמי "כוח דלתא" שקיבלו את הקרדיט במלחמת היוקרה מול "אריות הים" שחיסלו את אוסאמה בן־לאדן - אולם על מנת לנצח במערכה כולה לא יהיה מנוס מהפעלה מאסיבית של כוחות גדולים ולאורך זמן.
בינתיים צברו אתמול האמריקנים נקודות, לא עניין של מה בכך במלחמה בטרור שניזונה בעיקר מתדמיות. אלא שתדמיות הן עניין חמקמק, שעלול להתהפך ברגע; בעוד האמריקנים מנסים לייצר דה־מורליזציה בקרב פעילי הארגון וראשיו, יחפש בוודאי דאעש נקמה מהירה - באזור או באמצעות פיגוע שיבצעו שלוחיו כנגד יעד במערב.
אבל כל אלה, כמו שיודעים היטב בישראל מעשרות שנות לחימה בטרור, הם משחקי צד שהשפעתם על המאמץ העיקרי אינה מכרעת. ובינתיים, כל עוד האמריקנים לא ישנו אסטרטגיה, דאעש דווקא מתחזק ורושם לעצמו הישגים שמאיימים להעמיד את האתגר הקיומי דווקא בפני הממשלים בבגדד ובדמשק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו