השקט שלפני הסערה

1. כאשר גמר הגביע כבר מעבר לפינה, הפועל ב"ש אירחה את מכבי ת"א להצגה מוקדמת ששתי הקבוצות היו מעדיפות לוותר עליו ולהתמקד בדבר האמיתי בשבוע הבא. זה היה משחק סוף עונה טיפוסי, עם אווירה שלא תואמת את המיקום של שתי הקבוצות.

ב"ש אמנם פתחה טוב ויזמה, אבל לא היתה מספיק חדה ונחושה מול השער. לאחר שספגה חלה נסיגה משמעותית בקצב המשחק וברמת המוטיבציה של האדומים.

ב"ש עלתה עם שני חלוצים אבל גם ארבייטמן וגם גבאי לא נכנסו טוב לעניינים ולא הצליחו לסכן את השער של חואן פבלו בחלק הראשון של המשחק.

שחקני ב"ש התעוררו במהלך המחצית השנייה, לחצה והשיגה שוויון מוצדק אבל אז, במקום לנצל את המומנטום, נרגעו שוב ולא ידעו לנצל את הריפיון והאנמיות המרגיזה של הצהובים.

השיפור בב"ש לאחר כניסתו של גורדנה על חשבון גבאי צריך לתת חומר למחשבה לאלישע לוי לקראת הגמר. עם מוביל כדור נוסף ב"ש נראתה טוב יותר והגיעה בצורה טובה לאיזור הרחבה של מכבי - חואן פאבלו הפך לשחקן הכי עסוק על הדשא. השוער של מכבי אחראי לכך שמכבי לא הפסידה.

גם ההרכב וגם צורת המשחק של מכבי לימדו היכן נמצאות המחשבות של המאמן שלה - עם בן חיים שחזר אחרי היעדרות, מרגוליס ופרץ, בעוד דור מיכה שנמצא בכושר נהדר פותח על הספסל.

מבחינת הגישה מכבי לא שיחקה על מנת לנצח והתחושה הייתה שאייסטרן יהיה מרוצה מנקודה ללא פצועים או מורחקים. הזהירות המיוחדת לא מנעה מאיגיבור לספוג צהוב טיפשי אחרי תפיסה מיותרת בחולצתו של בוזגלו.

במציאות שלנו אולי לא צריך להתפלא שזה הכדורגל שמכבי מציגה. כשהאליפות היא רק שאלה של זמן, היא יכולה להמשיך בזחילה. במצבה היא יכולה לבחור מה יהיה משחק ההכתרה שלה והיא ממשיכה להפיק מעצמה את המינימום האפשרי - מול היריבות שלה לצמרת זה מספיק.

2. הפועל עכו השלימה מסע הישארות מדהים עם ניצחון בנתניה. המנצח הגדול הוא שלומי דורה שקיבל בחודש פברואר קבוצה מפורקת, עם רגל וחצי בליגה הלאומית והוביל אותה לחוף מבטחים בצורה מרשימה.