הטיעונים הפופוליסטיים של יאיר לפיד

לא ברור מדוע סבורים כמה מבכירי הפוליטיקאים בארצנו כי הציבור הישראלי מורכב בעיקר מחבורת רפי שכל שיסכימו לבלוע כל הצהרה פופוליסטית שתבקע מפיהם ובלבד שתיאמר בפומפוזיות ובהטעמה הדרמטית הנכונה.

מדוע סבור למשל יאיר לפיד שמישהו קונה את הצהרותיו נגד ממשלה שמונה 20 שרים, ואת הסבריו על בזבוז המיליונים הכרוכים בכך - ולו רק בגלל שהוא עצמו ישב בממשלה של 22 שרים, מה שהופך את כל טיעוניו לבעייתיים משהו, אלא כי גם החוק שהעביר מדבר על 18. על זה לעשות קמפיין שלם של "ממשלה מנופחת" ו־"בזבוז של מיליונים"?

יושב הצופה, המאזין, קורא העיתונים בבית, שומע את דברי השצף והקצף של לפיד וכל שהוא מעוניין זה להעביר מסר לשר האוצר לשעבר: אולי תירגע קצת, מר לפיד? "כולה" שני שרים.

למרות שמדובר באי אלו הוצאות, לא מאוד גבוהות, לעיתים מינוי שרים רבים חוסך כסף רב לקופת המדינה, וזאת בשל העובדה כי ממשלות מרובות שרים הינן בעלות פוטנציאל להחזיק מעמד זמן רב יותר. זו לא ערובה, אולם זה בהחלט משפר את הסיכויים.

דיברו רבות באחרונה על הצורך בשינוי שיטת הממשל ושמירה על היציבות, אבל השיח הצבוע המתנהל פה לא יאפשר ככל הנראה דיון אמיתי בנושא. לפיד, שדיבר על השינוי, מתכוון לעתור נגד המהלך שעשוי להביא אותו. ליברמן שחרט זאת על דגלו נשאר בחוץ והותיר את הממשלה להתנדנד על כרעי תרנגולת. ובאופוזיציה - אין כמעט סיכוי שיתמכו במהלכים שיסייעו לנתניהו לבצר את מעמדו בממשלה ובכנסת, ודאי שלא אם הדבר יסייע לו להיבחר פעם נוספת, רחמנא ליצלן.

הרי שינוי המשטר לנשיאותי, החזרת הבחירה הישירה, קביעה כי המפלגה הגדולה מרכיבה את הממשלה ללא אפשרות שמישהו אחר ירכיב אותה, או שיטה שתנתק את הצורך של מרכיב הממשלה להיכנע לסחטנות של קבוצות או יחידים, ישרתו בראש ובראשונה את נתניהו. זה גם טוב למדינה, אבל למי אכפת. כל עוד קיים החלום המתוק של חילופי השלטון, לעזאזל היציבות, ותעזבו גם את רצון העם כפי שנקבע בבחירות רק לפני חודש וחצי.