הדבר הנכון לליברמן: לפרוש

בצעדים איטיים אך בטוחים אביגדור ליברמן עושה את דרכו, לדעתי, אל מחוץ לפוליטיקה. ההודעה על אי הצטרפות מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה ופרישתו ממשרד החוץ הן הוכחה מובהקת לכך. קשה מאוד לראות את ח"כ ליברמן מתרוצץ עם דובר ועוזר פרלמנטרי במסדרונות הכנסת על מנת לגייס תומכים בהצעות חוק שלו, או נואם אל מול מליאה כמעט ריקה בהצעות לסדר על הצורך לכבוש שוב את עזה ולהחליף את ראשי חמאס באלטרנטיבה יותר קיצונית. כך חולפת התהילה של עולה מארצות חבר המדינות שהוכיח כי ישראל היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוכחה מובהקת כי כישרון, נחישות ויוזמה הם מפתח להצלחה, עד אותו רגע שבו ההצלחה מסחררת וגורמת לאיבוד המנגנונים של הסבירות והמידתיות.

ליברמן מצטרף, בעצם ימים אלה, אל קבוצה של פוליטיקאים מבטיחים שבימים עברו השמיים היו הגבול עבורם. פוליטיקאים שהיו בעמדות זינוק מבטיחות להנהגה הבכירה ביותר של המדינה, אך עקב התנהלות קלוקלת ובעייתית הם מנהלים היום בקבוצות כדורגל, מעבירים זמן בטרקים באסיה ובדרום אמריקה, בהמתנה לריצוי עונש או בתפקידי ממשל שרק סלחנות ישראלית תמוהה ובלתי מתקבלת על הדעת מאפשרת אותם. אביגדור ליברמן שראה עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה, האיש החזק בארץ הנהדרת שלנו, שף המכין תבשילים פוליטיים מפולפלים, מצא את עצמו בראש מפלגה בת 6 מנדטים, מפלגה שבשיא כוחה היו לה 15 מנדטים. מפלגה של "לכאורה" שכמה מראשיה, מנבחריה, ממנכ"ליה ומיועציה מצויים בחקירות שבהן יש תחרות על התואר עד מדינה. חלקם כבר פרשו מהחיים הפוליטיים, עוד לפני שהוגשו כתבי אישום. שקיעתה של ישראל ביתנו היא הוכחה מצוינת לקליטת עולי חבר המדינות שלא צריכים עוד מפלגה סקטוריאלית שתייצג אותם.

ליברמן מצוי במצוקה אמיתית, קהל הבית שלו כבר לא צריך את הייצוג שלו, הוא נשאר לבד לספוג את הביקורת על כל מה שנעשה כביכול מתחת לאפו, תעשיית שחיתות לכאורה בעלת זרועות ארוכות ומפותלות. מי שהיתה יד ימינו עסוקה בהגנה על חפותה. עו"ד דוד רותם, הסניגור הנאמן שהגן על התנהלותו, כבר מחוץ לפוליטיקה, וליברמן נשאר לבדו בצריח. גם בתפקידו כשר החוץ ליברמן לא שבע נחת. הוא נוטרל מהפעילות המהותית של המשרד מול ארה"ב ומדינות מפתח באירופה, ויכולת ההשפעה שלו על מהלכים מדיניים היתה מוגבלת ביותר.

עוד במהלך מערכת הבחירות ההתנהלות של ליברמן היתה מזגזגת בעליל. הקמפיין של מפלגת ישראל ביתנו, אריאל תמורת אום אל־פחם, היה ביטוי לאובדן דרך. פנייה הזויה אל השוליים התימהוניים בחברה הישראלית. המערכה כללה גם פנייה שמאלה שלא היה אפשר לפענח את משמעותה, עד כי היה קשה לדעת אם ליברמן הוא ימין קיצוני או שמאל קיצוני.

אין לי ספק שליברמן הוא פטריוט אמיתי של מדינת ישראל. אוהב את המולדת ודורש אך טוב לאזרחיה. לטעמי, הדבר הנכון לעשותו מבחינת ליברמן הוא לפרוש מהפוליטיקה. התקוות הגדולות שלו ממילא נמוגו, ואין סיכוי שיתממשו. פרישה שלו תוכל לשמש ביטוי נוסף לתיקון דרכיה של החברה הישראלית.