פסטיבל קייט: להתבשם מרסיסי מלוכה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פסטיבל קייט: להתבשם מרסיסי מלוכה

, עודכן
0

קייט מידלטון מובהלת לבית החולים, קייט מידלטון מקבלת זירוז, קייט מידלטון עם פתיחה של ארבע, פתיחה של שש, פתיחה של עשר - והנה היא יולדת בשבת האחרונה בת, אחות לג'ורג' אלכסנדר לואיס. נסיכה חדשה הצטרפה לעולם, אמיתית, לא כזאת שרק אמא שלה קוראת לה ככה.

בשנתיים האחרונות עם ישראל היושב בציון קיבל עדכונים על שתי הלידות של הגברת מידלטון כאילו אנחנו עדיין קולוניה בריטית. אבל עם יד על הלב - כיף לעקוב אחרי מישהי שיוצאת מבית החולים אחרי לידה עם שמלה של גוצ'י. בארץ זה בדרך כלל מסתכם בפליטת ריאליטי שמצטלמת עם חבילת טיטולים (כפרסומת סמויה).

בניגוד אלינו, העם האנגלי נולד לתוך מוסד המלוכה ולמרות שמדי פעם נשמעות קריאות לבטל אותו, הוא מצליח להישאר על תילו פחות בגלל הסיבה ה"רשמית", שהיא עידוד התיירות לממלכה, ויותר בגלל שאנגליה, שסובלת בשנים האחרונות מבעיות רבות בתחום החברתי, זקוקה לאסקפיזם טהור. סיפור מהאגדות לברוח אליו במקום שלא מצליח להבין עדיין איך להתמודד בחוכמה עם היקף המהגרים, האיסלאם הקיצוני והילודה בגיל צעיר. בית המלוכה הבריטי מבין את הצורך של העם להיאחז בו כסמל לימים עברו ועומד בכבוד בחלק שלו בהסכם. כלומר, מתחתן, מביא ילדים, בוגד ומתגרש, או מת, תלוי מה בא קודם. האנגלים נולדו להעריץ, זה בדנ"א שלהם והם עושים את זה מצוין.

אני, לעומת זאת, מעולם לא הערצתי מישהו, אולי חוץ מאשר את חבורת הזבל. תמיד הערכתי עבודה של אנשים מפורסמים, כל אחד בתחומו, אבל לא זכור לי שלא הצלחתי לישון בלילה בגלל מחשבות על הזמר אדם (כן, אני זקנה). במדינה שבה כוכבי הקולנוע עומדים איתך בתור לקופה של עשרה מוצרים בסופר ומצולמים על ידי הפפראצי בעיקר בבתי קפה, כי רוב הזמן הם ממתינים לעבודה, קצת קשה להתייחס אליהם כאל מושא להערצה.

יש רגעים שבא לי שגם לנו יהיה בית מלוכה מהאגדות. מגיע לנו אסקפיזם בדמות נסיך ונסיכה מאוהבים ויפים (צ'ארלס הלך יותר על כריזמה). נכון שלנו יש את נינט, אבל היא מקריית גת ולא מקיימברידג'. בינינו, גם אם היה לנו בית מלוכה, הוא לא היה מחזיק פה מעמד. אנחנו הישראלים לא טובים בהערצה עיוורת, יותר בלפקפק. עובדה שעדיין לא מפריעה לי מדי פעם לפנטז שאם היה לנו אחד אולי הייתי לומדת עם הנסיך וויליאם באוניברסיטה העברית, קלמר ליד קלמר, ומי יודע, יום אחד הוא היה טועם את הקוסקוס של אמא שלי ומתאהב בי, או בה. כי מה שיפה בבית המלוכה הבריטי זה שהוא עשה עדכון גירסה ומצליח להפנים שבמילניום הנוכחי גם מלכים חייבים לרדת אל העם, או לפחות להתחתן עם גננת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר