ארה"ב: לאן תוביל הכלכלה?

סימן היכר בולט במדיניות החוץ של הנשיא האמריקני ברק אובאמה הוא הוויתור מרצון על ה"ייחודיות" (exceptionalism) של ארה"ב, וכפועל יוצא מכך, על מעמדה כמנהיגת העולם החופשי. "להנהיג מאחור" היא מילת המפתח. בגירסתה הקיצונית והאבסורדית הביאה גישה זאת לניסיון לשתף את אויבתה של אמריקה, איראן, בייצוב המזרח התיכון... ברם, בין שהנסיגה בזירה המדינית היא הסיבה להיחלשותה היחסית של אמריקה בכלכלה העולמית, ובין שלהפך, כלומר שסיבות כלכליות הן שגורמות לרפיון המדיני - ההיגיון מחייב לראות את שתי התופעות כקשורות ביניהן.

המשק האמריקני אמנם עדיין גדול יותר מזה של כל מתחריו, ובעיני רבים ארה"ב עוד נחשבת - בתוקף חוסנה הפנימי, יציבותה הפוליטית, יתרונה הטכנולוגי והמדעי, עושרה הטבעי ועוד - למנהיגתו הכלכלית של העולם, אך מדינות כגון סין, ואפילו הודו, דופקות בחוזקה על הדלת. גם העובדה שהרפובליקנים והדמוקרטים בקונגרס, קל וחומר הקונגרס ביחסיו עם הבית הלבן, אינם מצליחים להגיע להסכמות בנושאים כלכליים ותקציביים, מקשה על ארה"ב להמשיך לתרגם את עוצמתה הכלכלית המובנית לזירה העולמית. כמו כן, גישות אידיאולוגיות מעוותות נחלת שתי המפלגות - בימין ניסיון לחסל את "הבנק לייבוא ולייצוא", אחד המכשירים היעילים לקידום הייצוא האמריקני, ובשמאל התנגדות להסכמי סחר חופשי עם מדינות אחרות - פוגעות בשרידותה של אמריקה כמובילת המשק העולמי. כלכלן אמריקני בכיר אמר בנושא: "אנחנו נוטשים את המקום המרכזי על במת הכלכלה העולמית". 

סין, כמובן, אינה טומנת את ידה בצלחת, וכמענה ישיר לקרן המטבע הבינלאומית, שבה שולטת מאז היווסדה ארה"ב, הקימה לפני כמה חודשים את הבנק האסיאתי להשקעות בתשתית, שרבות ממדינות העולם, ובהן בעלות ברית מובהקות של אמריקה דוגמת בריטניה, הזדרזו להצטרף אליו; גם ישראל הצטרפה, וכפי שמתחייב מהמציאות הכלכלית, גם פניה להרחבת הקשרים עם סין ועם המזרח הרחוק, אך חשוב שנזכור שמסיבות רבות, ולא רק כלכליות, העוגן העיקרי שלנו חייב להישאר גם בעתיד זה האמריקני. 

לסין יתרות מטבע זר המוערכות ב־4 טריליון(!) דולר, ושום שחקן במשק העולמי, לרבות ישראל, אינו יכול להתעלם מכך. בייג'ין הודיעה בשבוע שעבר על פרויקט לבניית קו רצוף של כבישים, רכבות, נמלים, צינורות גז ותשתיות אחרות בשני מסעפים, שיגיעו הן לדרום־מזרח אסיה והמזרח התיכון והן לאירופה, בעלות מוערכת של 62 מיליארד דולר. איפה הימים שלאמריקה היו המעוף והנכונות להוביל את העולם לאופקים מסוג זה? מתברר שהמימרה האמריקנית "לך בעקבות הכסף" תקפה גם במישור הבינלאומי. 

ההיסטוריון האמריקני ג'וזף ניי מנסה להמעיט בנזק שנגרם ומכנה את הכשלים האמריקניים "רצף של החלטות מטופשות". שר האוצר האמריקני, ג'ק לו, הכחיש שמדובר בהיחלשות אמריקנית בזירה הבינלאומית, בטענו שיש לראות בכך התפתחות חיובית, שכן "העולם ממילא תלוי יותר מדי במנוע הכלכלי האמריקני". לתהליך הזה, אם יימשך, עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת גם בתחומים אחרים, כפי שהתבטא חבר קונגרס רפובליקני: "זו פרשת דרכים למנהיגותה של אמריקה בעולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו