להקים ועדה לשיפור קליטת בני העולים

כאשר הוסר הלוט מעל מבצעי משה (1984-1985) ושלמה (1991) לחילוץ יהודי אתיופיה והעלאתם לישראל, הרימו ותיקים רבים כוסיות "לחיים" ובעיניים דומעות התבטאו כי לצורך זה הוקמה מדינת היהודים. אמת זו נותרה תקפה גם אמש כאשר צעירים אתיופים ערכו הפגנה אלימה מול בית ראש הממשלה. במרוצת השנים השיגרה והקשיים והעימות התרבותי האפירו את התרוממות הרוח, אבל המהות לא השתנתה. קיבוץ הגלויות היה ונשאר תעודת הזהות של ישראל.

מאז חלו שינויים מהותיים. מצד אחד צעירים מהעדה האתיופית טיפסו בהצלחה בסולם החברה הישראלית. עדיין לא בצמרתו, אבל הם במגמת עלייה - בחינוך ובצה"ל ובמדע.

מצד אחר נהרסו מסגרות מסורתיות ונשחק שלטון ה"קייסים", וכפי שקורה בדורות הראשונים בכל הגירה בכל העולם, השינויים מלווים בחרדה ובייאוש ובתסכול, ועימם עלולים להגיע האלימות והשכרות והסמים.

הממסד הישראלי טיפל בעדה האתיופית במסירות, אך באמצעים מעטים. ניכרו הזנחה ולחיצה משטרתית קלה על ההדק. לא הדק הרובה, אבל בהנפת מקל החובלים. המשטרה יכולה להסביר אבל לא להצדיק כי לעיתים מדובר בטעות הנובעת ממשגים בזיהוי, ובן העדה האתיופית נחשד כמסתנן בלתי חוקי מאפריקה. רק שגם מסתנן אין להכות אלא אם כן מתעורר כורח.

התצלומים שהוצגו לפני כמה ימים בחדשות ערוץ 2 העידו כי חייל ממוצא אתיופי הוכה לשווא בידי שוטרים, וזו העילה להפגנה האלימה בירושלים. היא החלה במתינות והמשטרה נהגה ביד רכה, אבל משהתלהטו הרוחות אבדה השליטה משני צידי המתרס:

• המפגינים רצו להגיע לביתו של בנימין נתניהו. ראוי היה לאפשר להם זאת תוך קביעת התנאים לנוכחותם ברחבה. המשטרה היתה צריכה להגיע להסכם או לזמן את ראש העירייה ניר ברקת, שהוזעק באיחור אבל השפיע להרגעת הרוחות.

• המפגינים בעולם הדמוקרטי חייבים להבין כי משטרה המבקשת לשמור על כושר התפקוד שלה אינה יכולה להשלים עם פריצת שורותיה. אם נעשה ניסיון כזה כי אז אלימות נענית באלימות נגד. השוטרים שלא נהגו כראוי בחייל בן העדה לפני כמה ימים לא יכלו לפעול בצורה שונה מכפי שהגיבו אמש.

הנפיצות ביחסים עם העדה האתיופית כה גבוהה, והרצון הטוב כה נחוץ (ובאורח פסיבי גם קיים) - שדרושה ועדת היגוי לשיפור מהיר של קליטת בני העולים בחברה הישראלית המבוססת.