מכבי וסופו: זה לא אנחנו, זה אתם

"הוא לא התחיל", "השחקן היריב קילל והתגרה בו", "השופטים לא היו הוגנים עם סופו". במכבי ת"א העסקים כרגיל. עוד משחק ליגה חסר חשיבות שהקבוצה מרשה לעצמה לזלזל בו, עוד תקרית אלימה של הבריון שחורצאניטיס ועוד מבול של הצטדקויות מצד קברניטי הקבוצה.

ההתנהלות המקוממת בתקופה האחרונה של אנשי אלופת אירופה היוצאת לא התחילה במשחק אמש מול גליל. בשבוע שעבר כינה דיוויד פדרמן את מי ששמח על ההדחה של מכבי "חולה בראש". הבוקר, בראיון לגלי צה"ל, שמעון מזרחי הדגיש שמעשיו של היווני הוא תוצאה של התגרויות וקללות של מרקוס לואיס, שקיבל את שתי הבומבות. הקו המנחה היה ונשאר מרתיח: זה העולם דפוק, אנחנו בסדר.

הגיע הזמן שאנשי מכבי ישכילו סוף סוף להסתכל פנימה במקום להסביר למה העולם עקום. שמחה לאיד בכישלון של קבוצה יריבה אינה "מחלה בראש", אלא תופעה מבורכת שנקראת "תרבות ספורט". ברחוב הירקון אולי לא שמעו על זה, אבל בכל העולם קיימות יריבויות מרתקות בין קהלי אוהדים, שלעיתים רוצים קודם כל בכישלונה של היריבה ואחר כך בהצלחת קבוצתם. מר פדרמן היקר, אני מזמין אותך לשאול את אוהדי מנצ'סטר יונייטד כיצד הם הרגישו בגמר ליגת האלופות ב-2005, כשליברפול חזרה מהקבר כדי לקחת את הגביע. האם גם הם "חולים בראש", או שמא המחלה הזו שמורה לשונאי מכבי בלבד?

ועכשיו, כשהפלייאוף באופק, וכשהמתאגרף סופו צפו לעמוד לדין משמעתי ולספוג הרחקה, עו"ד שמעון מזרחי יוצא לחזית ובאמתחתו מגוון נימוקים משפטיים לריכוך העונש. אבל גם מזרחי יודע, עמוק בפנים, שאין מנוס. סופו צפוי להיחתך ממכבי גם בלי קשר לבעיית האלימות שלו, אז גם ההנהלה יכולה לחסוך מאיתנו את כתב ההגנה על הבריון הזה. פעם זה אוהד ש"אמר קללות שהאוזן לא יכולה לשאת" (תקרית הדרבי) פעם זה "היסחפות בלהט הרגע" (האגרופים לצלעות של רומאו טראוויס), ועכשיו זה חואכין שוכמן אחד, ש"בגסות רוח" דחף את סופו מהמקום.

ובינתיים, מכבי מתנהגת כאילו הליגה שלה. למשחק אמש נרשם רק צעיר אחד מתחת לגיל 22, למרות שתקנון הליגה מחייב שניים כאלו. כדי לחמוק מעונש, במכבי רשמו בטופס את בן אלטיט, שמשחק בכרטיס הכפול בעירוני ר"ג וכלל לא היה נוכח בגן נר אמש. מה אתם יודעים, חוקים נועדו כדי שישברו אותם. אתם יכולים לשאול את מיסטר סופו.