מעצר לא נועד להעניש אלא למנוע מחשוד לשבש הליכי משפט או להמשיך בעבריינות המיוחסת לו, ואולי גם להימלט מפני שלטון החוק. אם בית המשפט השתכנע כי צמד הבודים־מליבם ניב אסרף וערן נגאוקר לא יחזרו על מעשיהם, ראוי שישחרר אותם לבתיהם. תמוה שלא למאסר בית, אבל זה באמת עניין שבין השופט לבין עצמו.
בפועל גרסתם־בלשון־רבים אינה מתיישבת עם ההיגיון. אסרף טען כי ביקש את הגנת המשטרה מפני עבריינים, שביקשו להתנכל לו לאחר זכייתו בסכום כסף גדול בהגרלת ווינר. רק שבמשטרה לא מצאו רישום שביקש זאת. למי להאמין? כל אחד יבחר בגירסה הנראית לו. אני רוחש אמון דווקא למשטרה, אלא אם יוכח אחרת.
הם הקפיצו מבסיסיהם אלפי חיילים שאיבדו כמעט את חופשת החג בגללם, וגרמו לתוהו ובוהו תוך כדי חיפושים בכפר הערבי הסמוך על לא עוול בכפם של התושבים, ויש לאסרף את עזות המצח לומר כי רצה בסך הכל להתכרבל בשמיכתו בוואדי חשוך. אם כן - על מה ומדוע דיווח חברו למשטרה על מי שביקש לנום מעט בחיק הטבע?
החוקרים יכלו למצוא סתירות לא רק בין גירסת אסרף לבין נגאוקר, אלא גם בין הסיפורים השונים של ניב - או שהיה שרוי בחובות או שהחזיק כדת וכדין בכספי הימורים חוקיים, שהיו יעד למתקפת עבריינים. בקושי רב ניתן להשלים עם אחת האפשרויות. אי אפשר לעשות כן עם שתיהן.
תהיה להם הזדמנות להסביר מה אירע כאשר יוגש כתב האישום לבית המשפט, ולקראת צומת זה בפרשה מתחילים להישמע קולות של הבנה מעושה ומאוסה למצבם. החמלה מתחילה לבצבץ עוד לפני שנגזר הדין. היא כמו תרופה שנועדה לסכל התייחסות עניינית וענישה מידתית לפוחזים הצעירים.
רק שבשלב הנוכחי צריך לאטום כל אוזן. המעשה חמור. אין עליו סליחה לפי כל גירסה, שקרית או נכונה. עונשם חייב לשמש אות אזהרה לבאים אחרים. אמנם לעולם נחוץ לב רחום, אך לא עתה. לא כשהדיבורים המגלים הבנה למצבם (אם היה) ולמעשיהם (שאכן התרחשו) עלולים לשבש את המסר לבאים אחריהם: "למען יראו וייראו", ובלשון פחות מליצית - למען חיזוק העיקרון של חוק וסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו