עין לדיון צופיה

לא יודע אם דיון תומפסון יהיה שובר השוויון שהפועל ירושלים כל כך רוצה, אבל דבר אחד בטוח: שחקן כמוהו, מבחינת הסגנון והאיכות, היה צריך להיות בבירה כבר מזמן. בהמשך נוכל לראות אם מבחינת הקבוצה באמת עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

אין מקום להשוואה עם ג'וזף ג'ונס. הוא פחות שחקן מטרה ממנו, אבל יש לו נוכחות רבה יותר בצבע. בעוד ג'ונס תוקע את ההתקפה, תומפסון זורם איתה. הוא שחקן התקפה הרבה יותר מגוון ומתאים הרבה יותר למשחק הריצה. גם בהגנה היתרון שלו ברור, ובעוד ג'ונס יכול לשמור רק על מספרי 5, תומפסון מסוגל לעשות זאת מול כל שחקן פנים. לא לחינם הוא היה בעונה שעברה ביורוליג, כי לשם הוא שייך. עכשיו לירושלים יש שלושה שחקנים ששווים את המפעל הזה, עם ברייסי רייט ודונטה סמית'.

תומפסון מביא איתו מספר אספקטים למשחק של ירושלים. הוא יכול לשחק בשתי עמדות הפנים ואתמול עוד לא ראינו אלמנט נוסף שיש לו ברפרטואר: היכולת לקלוע מחוץ לקשת. ללא ספק מדובר בהחתמה מצוינת, סוג של באנקר.

תומפסון הוא הזר השביעי של ירושלים. מצב קלאסי לכאורה: הקבוצה מבטחת את עצמה מפני פציעות ושומרת אופציות מקצועיות. לאורך זמן המצב הזה לא יהיה בריא. למכבי ת"א יש זר עודף עם שני משחקים בשבוע, לירושלים יש שניים עם משחק אחד. זה יכול להביא לחוסר שקט, למרמור ולמתח. הקבוצה צריכה לשחרר שניים או לפחות אחד וליצור היררכיה ברורה.

יש לי תחושה שלקבוצה קשה להחליט, אבל צריך לדעת מתי לחתוך. מכיוון שההכרעה בין תומפסון לג'ונס ברורה, נותרנו עם זו בין טייוואן מקי לדרווין קיצ'ן. אם האחרון יחזור לעצמו פיזית - הוא עדיף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו