1 עבור מכבי ת"א, משחק לחץ הוא יותר ממשחק מילים מטאפורי לקראת יום חמישי. אמש היה אפשר לראות רמיזות למה שנראה כתוספת טקטית הגנתית, כשלפרקים קצרים, אולי קצרים מדי, היא לחצה על כל המגרש, כאודישן לקראת הטקטיקה הגרמנית שניצחה לברלין את המשחק ביד אליהו, כששיחקה התקפות ארוכות וגרמה לכדור מחשבות אובדניות שנבעו משעמום.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מי עוד ייכנס לבית האח הגדול?
נדמה שאחד הדברים שגיא גודס מרגיש תחושת החמצה לגביהם, הוא חוסר היכולת של קבוצתו להטמיע משחק לחץ סיסטמטי. קבוצה עם פארגו, אוחיון ורנדל, כשטיוס מחפה מאחור, יכולה היתה להתכתב עם המורשת שהשאירה הקבוצה עם דורון פרקינס, צ'אק אידסון וג'רמי פארגו.
מול ברלין היא חייבת את הכלי הזה כדי לגרום לגרמנים לקבל החלטות במעבר או בסקנדרי אופנס, ובכך להכתיב קצב משחק אנרגטי. למה זה קריטי? כי המשחק העומד שלה, לא נעים לומר אך לא נעים יותר לראות, נראה כמו מים שעמדו במקום יותר מדי זמן.
אולי זה קשור לעובדה שבגלל אימת הסקאוטינג התרגילים משתנים בכל כמה משחקים, הרגלים לא מוטמעים ופואנטות שלא ממוצות. גם לחץ על חצי מגרש הוא קריטי וככל שפארגו, היינס ואוחיון לוחצים את הגארדים והגבוהים מתקיפים באגרסיביות את הפיק אנד רול, מכבי, אם היא לא מוענשת מקריאת המצב, יוצאת למתפרצות ריקוד כל הדרך אל ההאלי הופים.
יותר מכל, מכבי ת"א הנוכחית היא כמו כריש, שמקור חייו הוא תנועה ללא הפסק, ואם יפסיק לזוז, ימות. כך גם מכבי חייבת לרוץ, אחרת תיאסף אל הפסדיה. הפועל ת"א, למרות ניסיונות נאים להישאר קרובה, נשארה שכובה על הכביש, סימני גלגלים צהובים לאורכה ולרוחבה.
2 הטקס לכבודו של אורי שלף ז"ל היה מלא בקלאסה, כשצהובים ואדומים עמדו ומחאו כפיים לכבודו ועירבבו את יד אליהו לאחדות כתומה. מוות תמיד ידע לחבר בינינו. מאוחר יותר שמעון מזרחי היסה את אוהדי מכבי כששרו בגנות הפועל, אך זה לא עמד לזכותו בעיני האדומים כשפצחו בשירם הבזוי.
אחוות הצבעים החזיקה מעמד שלושה רבעים וחצי ואז חזרו השמחה לאיד, הציניות, העוקצניות, הקללות והתנועות המגונות. הכנה ראויה למעבר המתקרב מיום הזיכרון המאחד ליום העצמאות עם פטישי פלסטיק על הראש וספריי קצף בעיניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו