דז'ה וו מההסכם עם צפון קוריאה: כשהאמריקנים נופלים בפח

רק 72 שעות חלפו מאז הגיעו איראן והמעצמות להסכם מסגרת על תוכנית הגרעין, וכבר נשמעות החריקות הראשונות. צפויות עוד חריקות רבות. הסכם גרעין עם איראן הפך אמנם לאובססיה עבור הנשיא אובאמה, אך דומה כי גם מתנגדי ההסכם יודעים להיות אובססיביים.

היו, גם אצלנו בארץ, שמיהרו לברך על ההסכם, אבל אלה בדיוק אותם אנשים שראו בהסכמי אוסלו ב־1993 את סוף הסכסוך, בנסיגה מרצועת עזה ב־2005 צעד מבריק ובבחירתו של ברק אובאמה לנשיאות ב־2008 צעד ענקי לשלום ולאנושות. טעו אז, טועים היום.

לא הופתענו ביום חמישי בערב כאשר עשן לבן יצא ממלון בו ריוואז' שבלוזאן. מישהו באמת חשב שלא יהיו חילוקי דעות קשים בין המשלחות? האם באמת היה מי שהימר שהשיחות יסתיימו במועדן, ולא תהיה הארכה בדיוק כמו בנובמבר 2013 (הסכמי הביניים)? האם מישהו באמת חשב כי מזכיר המדינה האמריקני ישוב לוושינגטון בידיים ריקות?

וגם ההמשך צפוי: שר החוץ האיראני זריף מיהר לבשר לבני עמו כי ההגבלות על איראן צפויות להיות הרבה פחות משמעותיות מכפי שסיפר לעולם אובאמה, המשקר לקונגרס. גם איראן, למי שלא יודע, יודעת לדבר בשתי שפות.

גם ההתנהלות הצרפתית - הסקפטית מאוד, ובו בזמן גם מיישרת קו - לא צריכה להפתיע. מצד אחד, קידום העיקרון של אי הפצת נשק גרעיני הוא מאבני היסוד של מדיניות החוץ של הצרפתים.

מצד אחר, פאריס זקוקה היום לפרטנר האמריקני בניהול וביישוב סכסוכים רבים בעולם, לרבות החזית האוקראינית מול הרוסים והמלחמה בטרור הג'יהאדיסטי. אלא שמבחינת פאריס, העסק הרבה יותר מורכב: השותפות הערביות שלה - מצרים וסעודיה - חוששות מהגרעין האיראני לא פחות מישראל.

שר החוץ הצרפתי לורן פביוס, הקשוח מבין שרי החוץ של המעצמות, חשף כי ארה"ב ואיראן היו מוכנות בלוזאן להסכם הרבה יותר נוח לאיראנים.

היו שהתלהבו מהמילים המרגיעות של הנשיא אובאמה בגן הוורדים בבית הלבן. מומלץ להם להאזין לדברים שאמר קלינטון ב־1994 אחרי שהושג הסכם מסגרת עם צפון קוריאה: "זה הסכם טוב לארה"ב. צפון קוריאה תקפיא ואחר כך תפרק את תוכנית הגרעין שלה. דרום קוריאה ובעלות בריתה האחרות יהיו מוגנות יותר. כל העולם יהיה בטוח יותר כאשר קצב ההפצה של נשק גרעיני יואט... רק לאחר שנוודא את יישום ההסכם, תוכל צפון קוריאה לשוב למשפחת העמים".

אפשר להסיר את הכובע בפני האיראנים: רק הם מסוגלים להפיל כך את האמריקנים אחרי ההתנסות הכושלת מאוד עם פיונגיאנג.

אגב, ב־1994 החתימה על ההסכם עם צפון קוריאה עוררה סערה בארה"ב, בפרט מצד המפלגה הרפובליקנית, שחבריה חשו כי קלינטון הרחיק לכת יתר על המידה לקראת צפון קוריאה בהסכם "תמים", כהגדרתם.

קורה שהרפובליקנים גם צודקים. פעמיים.