והדיבר הנוסף: די להגזים!

תרומה אחידה נדרשים בני ישראל להביא למשכן; מחצית השקל. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, וזאת בין היתר כדי להדגיש שכולם שווים, ואין עדיפות לתושב התל-אביבי על המצביע מצפת. ועוד: ללמדנו שכדי להגיע לשלמות, צריך האחד את האחר, בין אם הוא עני, או איש הפריפריה, או מצביע למפלגה אחרת, או משתייך לקומץ שגרבוז וחצרוני אינם אוהבים. את אפיית מצות הפסח חובה לסיים בתוך 18 דקות מתחילת הלישה. דקה אחת מיותרת, והבצק נחשב לחמץ.

איזו מן דקדקנות מעצבנת. ואם אתעקש להביא שקל שלם? ואם אני אוהבת מצה אפויה קצת יותר? מה הקפדנות הזאת לכם? למה מה קרה?!

התורה אוהבת דיוק ומידתיות. אבל החיים הציבוריים והתקשורתיים של ימינו לא מסתדרים עם הדרישה הזאת. הם אוהבים לנפח, להקצין, להגזים, לחרוג מפרופורציות. בימים הקרובים יימלאו דפי העיתונות בתיאורים אודות מתחים ומריבות משפחתיות, ואזרחים שנמלטים מאימת מפגש ליל הסדר עם הדודה/הגיסה/החותנת. והאמת, כולנו יודעים, רחוקה. אפילו מאד רחוקה: רוב גדול מאד נהנה מההתכנסות, מהחוויה, מהשירים ומהמאכלים. אבל אלה, ברדאר התקשורתי, "שקופים".

חילוקי דעות לגיטימיים, ולא חשוב על מה, הופכים לכותרת עסיסית על "קרע". לא משנה אם זה בתוך המפלגה, בין שרי ממשלה, בין קבוצות באוכלוסייה, או בין מדינות. שסע עמוק, אם אפשר, נשמע עוד יותר טוב. חבר כנסת שרכש מחשב או טלפון נייד מתקציב הקשר עם הציבור – יועמד אל עמוד הקלון. אי אפשר כבר להסתדר עם יונת דואר? מישהו פלט הערה מיותרת בשדה התעופה, מול עיניה הנוגות של זמרת ישראלית. כל מיקרופון ייפתח לכבודה, כדי שנזכה לשמוע מאיזה צד בדיוק תקף האויב וגם על שיאי האלימות, שלא חווינו כמותם מאז המהפך ב-77'. חשמלאי הוזעק אל בית ראש הממשלה. ביום כיפור! ביום הקדוש לעם ישראל!!! ומישהו חשב ברצינות שסימני הקריאה – בתוספת בקבוקון טיפות אף – ישכנעו אותנו להאמין. בימים אלו אפילו כדורגלן, שלא הוזמן לנבחרת, יורה. ממש בתוך הנגמ"ש. כולם יורים, ומפציצים ובוכים.

הגזמנו לגמרי. חתונה של ידוענית הופכת ל"חתונת השנה". הריון של זמרת זוכה לכפולת עמודים. כל גניבה היא פרשת שחיתות. כל פיסת מידע היא שמועה, המופצת כאש בשדה הוואטסאפ. כל אמירה גוררת "סערה". והכותרות גדולות, והתמונות עוד יותר, והצבעים? מעולם לא היו בוהקים יותר מהם.

ואין כמעט אזרח, שלא נופל בפח. פתאום יש כאלה, שמאמינים לאגדת 400 אלף המפגינים, ומיליון וחצי הילדים הרעבים, ומיליארדי השקלים מתקציב המדינה שנבלעו בבור שחור, ועשרות אלפי הצעירים שממש בימים אלו מתכננים "רילוקיישן". הכל עצום, הכל מופרז, הכל דרמטי ומפליג על כנפי דמיון פורה.

התורה מקפידה על שיעורים ומשקלים מדויקים. מידות נפח ומשקל, אורך, רוחב וגובה. טפח ופרסה ולוג, ומצה כזית. והמסקנה העיקרית: אין צורך להגדיש את הסאה.

הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה"