"מגן המפרץ": לבד, מול איראן

מעורבותה הגוברת של איראן השיעית בעיראק, בסוריה ובלבנון, תוך ניצול רכיבים שיעיים באוכלוסיית מדינות היעד להשתלטות, מחוללת בקרב מנהיגי מדינות ערב במפרץ דאגה רבה. טראומת מעורבות איראן בניסיון המהפכה בבחריין, שרוב אוכלוסייתה שיעית, בטענה כי בחריין היא המחוז ה־14 של איראן, עדיין מהדהדת בראשיהם. המשימה האיראנית להשתמש בבחריין כראש גשר להתפשטות בחצי האי ערב נותרה בעינה, אך המאמץ נבלם בשעתו כשאלף חיילים סעודים נכנסו במארס 2011 לתחומה ובעקבותיהם כ־500 שוטרים מאיחוד האמירויות.

עוד מאז פשיטת הפתע של סדאם חוסיין לכוויית ניעור בקרב מדינות המפרץ - סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן, כוויית, קטאר ובחריין - הצורך בגיבוש "כוחות מגן אל־ג'זירה" ככוח הרתעה אסטרטגי לקידום מזימות איראן לגבי חצי האי ערב. מאמץ זה לא צלח. מעורבותה האחרונה של איראן בהנעת כוחות החות'ים השיעים לכיבוש אתרי המפתח בתימן, ובהם ערי הנמל ושדות התעופה העיקריים בדרום המדינה, בואכה עדן, שבה ומבטאת את שאיפתה של איראן לנכס לעצמה את מיצרי הורמוז ובאב אל־מנדב, שיאפשרו לה לשתק את נתיבי המים בים סוף ובמפרץ הפרסי.

החידלון הערבי ועצימת העין המערבית נוכח אגרסיביות איראנית זו, לצד נכונות המעצמות לחתום על הסכם שיאפשר לאיראן להחזיק בנשק גרעיני, מדירים שינה מעיניהם של הערבים ומאיצים שוב את הצורך לשדרג את יכולותיו של צבא "מגן אל־ג'זירה".

נוכח אובדן האמון במערב ואובדנה הצפוי של תימן בידי החות'ים, עוסקים מנהיגי מדינות המפרץ שוב, בקדחתנות, בניסיון לגבש יכולת צבאית לבלימת איראן. עוד בדצמבר 2009 הוחלט בוועידת הפסגה ה־30 בכוויית להקים כוח התערבות מהיר של מדינות המפרץ לשמירה על שלמות הטריטוריות הערביות בחצי האי, באמצעות כוח צבאי מסיבי מאוחד של מאות אלפי חיילים, כולל יכולות ימיות, המשופע בתקציבים ומסוגל להרתיע ולהכריע. גם מרוקו וירדן צורפו כעומק אסטרטגי לקואליציה זו, אך הכוח לא שודרג.

כינוס מדינות שיתוף הפעולה בעת האחרונה בריאד הוליד הסכמות רבות שכללו מתן תמיכה וסיוע למצרים הנחשבת לבעלת היכולת הצבאית האמיתית בעומק הערבי הסוני. בנוסף פנתה סעודיה בבקשת גיבוי פקיסטני לקידום ההתפתחויות הבלתי נמנעות כשתיפול תימן, או חמור מכך, כתשלים איראן את התגרענותה בהסכמה אמריקנית.

בעוד שהמערב נופל קורבן להונאה האיראנית שמשווק שר החוץ מוחמד זריף, אין לערבים (כמו גם לישראלים) ספק בעניין הכוונות האיראניות. האיומים שהושמעו עוד בעת המשבר בבחריין מטעם מרבית אנשי הצמרת הביטחונית הבכירה ביותר באיראן, הן בממשלה, הן בפיקוד הצבאי והן במועצת ה"שורא" האיראנית, שיקפו מגמה עוינת במדינאות האיראנית ולא הותירו אצל הערבים ספקות.

מדינות מפרץ רבות שחתמו על הסכמי הגנה וביטחון עם מדינות המערב, ובייחוד ארה"ב, חשות עתה כי ננטשו. מאז אירועי בחריין וביתר שאת בעקבות האירועים בתימן, התחזקה במפרץ ההבנה כי המגמות והתוכניות העוינות שאימצה איראן כלפי חצי האי הערבי לא השתנו והם חייבים לדאוג לעצמם לבד.

לאחרונה הסתבר לערבים כי לא זו בלבד שלא יקבלו סיוע מערבי בעת מצוקתם, אלא שמתגבש הסכם מערבי עם איראן על חשבון "מדינות שיתוף הפעולה המפרצי" שיהפוך דווקא לאיום המרכזי על ביטחונם. המצב שנוצר מספק הזדמנויות להשתלבות ישראל, גם בסתר, בתוכניות הגיאו־אסטרטגיות של מדינות האזור, שתקדם אפשרות להסדר נוח בסוגיה הפלשתינית שהינה שולית בהקשר הבין־ערבי. חולשת המערב והתנכרותו למשבר האיראני וביטויו האופרטיבי המסוכן בתימן מצביעות שוב על היות הסכמי הגנה למיניהם בחזקת משענת קנה רצוץ. לקח זה מצדיק את גישת ישראל המסתמכת להגנתה רק על עצמה. בינתיים סעודיה החליטה להציב כוחות צבא מסיביים בגבול תימן בעקבות השתלטות המורדים החות'ים. הירייה הראשונה כבר בדרך.