בסרט הזה כבר היינו

1. בדיוק לפני שנה הביסה הפועל ירושלים את מכבי ת"א 65:93 (וברצלונה את ריאל בקלאסיקו הכדורגל). מכבי הגיעה אז למשחק תשושה מהפסד בבלגרד. הערב, אמנם עם רנדל חולה אבל עם ארבעה ימים מהניצחון על הליטאים, האלופה נראתה כמו ברוב משחקיה בחודשים האחרונים. כבויה, איטית ולא מסודרת. בלי 15 הדקות של סופו שבו מכבי הולכת אליו פנימה ומרווחת את המשחק, זה נראה בלגאן אחד גדול.

בהרכב כזה מה שהיה צריך למנוע את הקריסה זה לחץ על הכדור וסגירת הצבע. אבל כשיוגב אוחיון נאלץ לשחק 39 דקות ולהישמר מעבירות, והיינס כבר מזמן בדרגת נוכח/נפקד ופארגו אפקטיבי רק בחצי ההתקפי, לירושלים היה קל לתפקד היום. מכבי כפתה רק שני איבודים במחצית הראשונה ותשעה בסך הכל.

2. ירושלים ניצחה את מכבי בכל עונה בארבע השנים האחרונות, אבל אולי הניצחון הערב יוציא אותה לדרך אחרת בלי ריקודים של אורי אלון ברחבת שער 9 בסיום. הקיזוז של סופו עם ג'ונס רק שיחק לטובתה. פתאום ראינו הרכב אתלטי של ירושלים שהעניש את מכבי במתפרצות. בהתקפה המסודרת פתאום לירושלים היה ריווח בהתקפה כי דונטה סמית' שיחק קרוב לטבעת וברייסי רייט, לא רק שעלה בחמישייה, אלא המשחק עבר דרכו. דונטה סמית' כסמול פורוורד מעכב את המשחק ופתאום לגארדים של ירושלים היה אוויר ובר טימור חזר שנתיים אחורה לימי אדלשטיין העליזים. אבל מכל ניצחון על מכבי בשנים האחרונות, ירושלים הלכה אחורה. אולי בירושלים יבינו סוף סוף שסופרים תארים ולא ניצחונות.

3. מכבי חיפה בדילמה. יש אווירה חיובית וחיבור טוב, אבל היא עם שלושה זרים בלבד. דבון ג'פרסון שחקן מצוין, אבל השאלה היא כמה זה יפגע באחרים.