הפנטזיה האמריקנית על בשאר

בימים אלו מלאו ארבע שנים לפרוץ המהפכה בסוריה ומלחמת האזרחים העקובה מדם שם. אבל סורים מעטים בלבד התפנו לציין את המאורע. המהפכה, שעוררה תקווה גדולה לשינוי, נחטפה זה מכבר בידי קבוצות איסלאמיסטיות רדיקליות מזה ולוחמי חיזבאללה ומשמרות המהפכה מזה, והפכה, כאמור, למלחמת אזרחים וג'יהאד שגבתה עד היום את חייהם של קרוב ל־300 אלף סורים. מחצית מתושביה של המדינה, כ־10 מיליון, איבדו את בתיהם בקרבות, וכ־4 מיליון מהם נמלטו למדינות שכנות.

את הטרגדיה הזו לא הביא על ראשם של הסורים ארגון דאעש או ארגונים ג'יהאדיים אחרים הפועלים בסוריה, אלא משטרו של בשאר אל־אסד המנהל בפועל מלחמת שמד טוטאלית נגד מתנגדיו ונגד האוכלוסייה האזרחית התומכת בהם. במסגרת זו עשה בשאר אל־אסד שימוש בנשק כימי נגד תושבי ארצו, ולאחר שנתפס בקלקלתו הוא מסתפק כיום בפצצות בנזין וכלור, בטילים מתקדמים ובארטילריה כבדה, ומעל לכל במדיניות של הרעבה שיטתית ומכוונת נגד עיירות וכפרים הידועים באהדתם למורדים.

אבל חישוביו של בשאר כנראה עלו יפה. הוספת שמן למדורה והצתת תבערה גדולה אמנם הביאו להתפרקותה של המדינה הסורית ולהרס כמעט שלושה רבעים מהתשתית הכלכלית שלה - דרכים, קווי חשמל ומים, מוסדות חינוך ובריאות, מפעלים ועוד; אבל בה בעת עלה בידיו בדרך זו לחסל את אותו מחנה מתון שכל שביקש היה שינוי ורפורמות, ובכך לפנות את הדרך לעליית כוחם של הג'יהאדיסטים המובילים כיום את המלחמה בבשאר ושולטים ברמה במחנה המורדים.

לחולשתם של המורדים ולכישלונם בניסיון לאחד שורות ולהצמיח הנהגה צבאית ומדינית אפקטיבית שתוביל את המהפכה ותהווה משקל נגד למדינה האיסלאמית ולתומכי אל־קאעידה בסוריה צריך להוסיף את היעדרה של תמיכה של ממש מחוץ למדינה. בניגוד לבשאר, הנהנה עד היום מתמיכה של רוסיה ובעיקר של איראן, וכן של חיזבאללה, אין למורדים תמיכה משמעותית מבחוץ זולת תמיכה של מדינות כקטאר וטורקיה, שיותר משהן רוצות את ניצחון המהפכה הן מבקשות לחזק את כוחן ואת השפעתם של כוחות איסלאמיים התומכים בהן בתוככי סוריה.

על חורבותיה של המדינה הסורית צמחו מדינת דאעש במזרחה של סוריה, אוטונומיה כורדית בצפונה, מובלעות של מורדים איסלאמיסטים במרכזה ובדרומה ולבסוף, מדינת בשאר המשתרעת מדמשק לחלב בואכה החוף הסורי, המאוכלס בבני עדתו של בשאר, העדה העלווית.

על רקע זה הכריז ראש ה־CIA, ג'ון ברנן, בהרצאה שנשא לפני כשבוע, כי הפלתו של בשאר אל־אסד תפתח את הדלת לשלטון בדמשק בעבור ארגוני טרור קיצוניים בדמות דאעש ואל־קאעידה וכי יש לעשות הכל כדי שהדבר לא יקרה. החרה החזיק אחריו מזכיר המדינה ג'ון קרי, שהודיע כי וושינגטון אינה שוללת עוד הידברות עם אסד ובמשתמע את הישארותו בשלטון בדמשק.

ואכן כמו בעיראק, שם חברה וושינגטון הלכה למעשה לאיראן במאמץ לעצור את דאעש, גם במחיר התחזקות מעמדה של טהרן בעיראק, בממשל אובאמה יש מי שמשתעשע כנראה ברעיון שגם בסוריה ניתן יהיה להסתייע באיראן, ובמשתמע בחיזבאללה, ובעזרתן להבטיח את המשך שלטונו של בשאר כמחסום בפני התפשטות דאעש.

המלחמה בסוריה עתידה לארוך עוד זמן רב, שכן אין לאיש מהצדדים הלוחמים הכוח והיכולת להכריע את יריבו. אבל אותם גורמים בוושינגטון הסבורים כי סיוע לבשאר וחבירה - גם אם טקטית - לאיראן יזכו את ארה"ב בהכרת תודה ובידידים חדשים באזור, צריכים להביא בחשבון שניצחון של בשאר, של איראן ושל חיזבאללה רק יחזק את הציר האנטי־אמריקני והאנטי־ישראלי באזור ויעודד את חברותיו לחזור למסלול שעליו נעו טרם המהפכה, מסלול של התרסה והתנגדות לארה"ב ולישראל. אחרי הכל, בשאר אינו חלק מהפתרון אלא מקור הבעיה בסוריה.